בֵּיתִי פָּרַשׂ אֶת אֵיבָרָיו לִקְרָאתִי
מַרְחִיב אֶת מִפְתָּנוֹ
מַנְמִיךְ מַדְרֵגוֹתָיו.
קוֹרוֹתָיו שָׁרְקוּ אֶת שְׁקִיעָתוֹ
סְדָקָיו נִפְעֲרוּ לְעֶבְרִי
מְזַמְּרִים אֶת חָכְמַת הַזְּמַן.
לַמָּחֳרָת שִׂחֲקָה הָרוּחַ בִּכְבִיסַת הַמַּסָּע
וְצִבְעֵי הֶחָצֵר הָיוּ לְצִבְעֵי הַדֶּרֶךְ.
דיתי רונן מגישה לקורא הרהור פואטי על בית. בלשון בהירה, שוטפת ורצופה, מכניסים שירי הספר את הקורא למסע מרתק ורב תהפוכות, מסע החיפוש אחר בית. הבית הוא בית מקומי, ישראלי, שהקונקרטיות שלו מחלצת ממנו חוויה על מקומית. הספר נע, נחבט ומתלבט בין הצורך הקיומי בבית, לבין הניסיון לשחרר את הבית מממדיו הארציים, ולבחור בנדודים. בתוך כך נוצרות תפיסות חדשות של מבנה, של מקום ושל זהות ישראלית עכשווית. הספר מדבר בקולו של דור שלם של ילידיי הארץ, שנולדו לתוך חלום ההורים ומוצאים עצמם תוהים על עתיד החלום.
דיתי רונן, ילידת תל אביב, מתגוררת בנווה מונוסון, אם לחמישה, עוסקת בתיאטרון, במדיניות תרבות ובניהול אמנויות, מרצה באוניברסיטה העברית ויועצת למוסדות ולארגונים. על שירתה זכתה בשלושה פרסים בינלאומיים לשירה.
ספריה הקודמים:
עם הבטנה בחוץ, שירים (גוונים, 1999),
יומן ירח , שירים (הקיבוץ המאוחד, 2002) ,
ציפורקטן littlebird , פואמה (אוניברסיטת בר-אילן, מכון סאל ון גלדר 2010 עברית ואנגלית) ,
בית שסדקיו שירה Une maison fissuree ,de poemes שירים (Gros Textes 2014 עברית וצרפתית)
זוכה פרס קוגל לשירה