אשה עירומה מפתיעה מאה אלף אוהדי כדורגל, הצופים במשחק בין קואליציית מדינות הים התיכון לקואליציית המדינות הספרדיות, שנערך באצטדיון באחת מארצות אירופה. היא פורצת בריצת מחאה אל כר הדשא כשעל ישבנה כתובת מחאה: 'עולם חופשי!' ואיש לא עוצר בעדה. הסדרנים והשוטרים נעלמים והאשה נותרת קפואה על המגרש. אלפי הצופים מתאוששים ומבקשים לצאת מהאצטדיון, אך מגלים ששעריו נחסמו. על גגות הטריבונות ניצבים מאות צלפים המתכוונים לחסל את האוהדים, אשר מנסים להפר את הסֶגר ונכלאים במקום לאורך כמה שנים.
סַימון, נער מהקהל, הוא היחיד שיורד מן הטריבונה לסייע לרוז, האצנית העירומה, שהיא חברה בתא מחתרת המתנגד לשלטון שהופל ממילא על ידי 'האחרים' שהשתלטו על האצטדיון, והופכת להיות חבֶרתו. סימון חדור שאיפה לברוח מהאצטדיון ולחלץ גם כמה מקרוביו הכלואים שם. סימון הוא נער מיוחד, הניחן בכישרון נדיר, המסייע לו מאוד בהמשך. חיים חדשים מתחילים במקום. גיבורי הסיפור לומדים לישון בכיסאות, לשתות רק מי ברז, להיעזר בשכן, לאהוב, ללדת, לשרוד ולקוות לטוב. לחלקם האצטדיון החסום הוא הזדמנות לחיות ולחוות עולם חדש, אבל תשעים אלף האוהדים 'המקומיים' הכלואים במקום, מתנכלים למיעוט האוהדים 'האורחים', ובין המחנות מתפתח מאבק אלים, יצרי ומדמם. סימון רוצה לחזור אל אמו, אחותו ואהובתו, שנשארו בחוץ. הוא אינו מתכוון להציל את האנושות אלא את עצמו, אבל במבצע הבריחה המרשים והמפתיע שהוא מבצע מהדהדת אמירה אנושית-אוניברסלית על כוחות הנפש העצומים הגלומים באדם.
עמוס טלשיר כתב רומן מקורי, מרתק, מותח, חזק ומטלטל - טעון בריאליזם נוקב ובפנטזיה מפתיעה ומרגשת. האצטדיון שברא הוא מיקרוקוסמוס של העולם האכזר והציני בו אנו חיים, גיבורי העלילה 'משחקים' כל אחד תפקיד שמעבר למקרה 'הפרטי' שלו, והמציאות המתעצבת בסיפור מטרידה, מעיקה ומאתגרת.
האצטדיון הוא הרומן השביעי שטלשיר מפרסם. קדמו לו 'כמו כלבים מחוברים', 'מאמין קטן', 'אלוהים אוהבת אותי', 'אריה פצוע', 'טרזן יופיע פתאום', 'אחד מהפרובינציה'.
טעימה מהספר
הטריילר לספר