חברים סמויים מעין | אברם קנטור

חברים סמויים מעין

אברם קנטור

דברים שרואים משם, לא רואים מכאן. חברים סמויים מעין הוא ספר על מפגשים לא שגרתיים עם אנשים שגרתיים רק לכאורה.

 

 

בונה התבניות


ריח עז קידם את פניי בפתח המפעל. הוא עמד באוויר
וליווה אותי עד למחלקת התבניות, שם לא חשתי בו
עוד, אם משום שהתרגלתי, או משום שפשוט פג. על כל
פנים חלל המחלקה לא היה נפרד מחלל המפעל כולו,
רק קירות נמוכים ייחדו את שטח המחלקה. שורה של
מקדחות דוממות ניצבה לאורך הקיר ובמרכז היה שולחן
מתכת כבד ועליו מלחציים גדולים. על מדפים לאורך
אחד הקירות היו סדורות תבניות, ובפינה ניצב שולחן
משרדי שגיליון שרטוט היה פרוש עליו. אף שליד
המקדחות היו פזורים על הארץ שבבי מתכת מסולסלים,
ניכר הסדר בכול. המכונות דממו, ולא היה שם איש.
עוד אני מביטה סביבי, והנה נכנס במהירות בחור
לבוש סרבל שפניו עטורות זקן שחור מטופח. בידו היה
גליל של שרטוט והוא כיוון צעדיו אל השולחן המשרדי.
לפתע הבחין בי, ועוד בטרם נעצר ופנה אליי, התחייך
ופניו קרנו חביבות. האנגלית בפיו הייתה עילגת, אך הוא
דיבר בשטף ולא היסס בבחירת המילים. הוא שאל על
יריד הספרים בירושלים, ואחר־כך שאל עליי ועל בית
ההוצאה שלנו. לפתע חשתי שזה זמן רב לא התעניין בי
איש. כאילו כל השאלות שהפנו אליי ישראלים עד כה
היו זהירות, כמו חששו לשאול שאלות של ממש, שמא
יתגלה משהו בעברי שלא כדאי שייאמר כאן בין יהודים
בישראל, ולכן הסתפקו בשאלות של נימוס.
"תבניות ליציקה," אמר, "זה כל מה שאני עושה כאן."
אם משום שקיבל את פניי בחביבות, או משום שלא
חשתי כל מניעה לומר את הדברים, הבעתי את תמיהתי
על שמארחי רצה כל־כך שאבוא לבקר כאן.
הוא הביט בי קצרות, פנה אל מדפי התבניות והביא
משם גוש מתכת קטן. העובדה שידידי מזכיר הקיבוץ
בחר בו, לא עוררה בו שום התייחסות מיוחדת.
הוא פרש על השולחן את השרטוט והניח עליו את שני
חלקי התבנית וקרא לי להתקרב אליו.
עוד אנו עומדים מעל השרטוט והתבנית הפתוחה,
ואני מתחילה כבר לחפש דרך להיפטר מהביקור הזה
בלי לפגוע בבחור הנחמד, והנה הצטרף אלינו גבר
משופם לבוש בקפידה שניכר בלבושו שאיננו שייך
לאולם הייצור של המפעל. הוא התעלם מקיומי והחל
מרצה בעברית כשהוא מצביע מפעם לפעם על השרטוט.
תחילה שלח אליי הבחור הנחמד מבטים מתנצלים,
לבסוף הפנה את תשומת לבו של הגבר המשופם אליי,
והלה מיהר להתנצל ובירך אותי, אבל עד מהרה שב
לעניין שלשמו בא. לא הבנתי על מה דיברו, אך ראיתי
את הבחור הצעיר מעמיק להתבונן בשרטוט, אחר־כך
סובב אותו על השולחן, אמר מילים אחדות, שב וסובב
את השרטוט, והציע משהו. המשופם הקשיב, נראה
כבוחן את דברי הבחור, אחר־כך החל להנהן בראשו
כמבין. כיסה את פיו בכף ידו, והרהר. לפתע אסף את
השרטוט, ויצא במהירות, כה שקוע במחשבה, שלא זכר
לומר אפילו מילת פרידה אחת.
"אסור להירתע מן השתלטנים, צריך רק לגרום להם
להגות בעצמם את הרעיון שלך." אמר בונה התבניות
בחיוך.
"עד כמה שיכולתי להבחין דווקא נראה לי שהוא לא
יצא מכאן עם רעיון," אמרתי.
"בוודאי שלא," השיב, "הרי אם הייתי פורש בפניו
רעיון, היה זה רעיון שלי, ובלי ספק היה מעורר התנגדות.
אני רק הצבתי את השאלות המתאימות במקום הנכון.
לא אמרתי לך שאני רק בונה תבניות? בני אדם, כמו כל
חומר, מתגבשים בתוך הגבולות שמקיפים אותם. המוח
שלנו הוא כמו תבנית. אם יוצקים לתוכו את החומרים
הנכונים, הוא כבר יגבש בעצמו מסקנות שיביאו אותו
להגות את הרעיון המבוקש."
"אם כן, מדוע הסתלק, ולא המשיך בגיבוש התכנית?"
"הוא הלך לחפש פתרונות לבעיות שהצגתי לו. אני
לא מודאג, לא ייקח לו זמן רב להמציא את הרעיון שלי.
בשביל זה יש מהנדס," אמר.
סִקרן אותי אם אכן יגיע המהנדס לפתרון שאליו כיוון
הבחור, ביקשתי את רשותו לשוחח עם המהנדס. הוא
חייך, והביט בי מזווית עיניו.
"מובן שלא אחזור באוזניו על הדברים שאמרת לי!"
מיהרתי להבטיח.
"הוא אמנם לא חכם גדול," אמר המהנדס מששאלתי
אותו לשם מה הוא נועץ בבונה התבניות, "אבל נקודת
הראות המקצועית שלו הכרחית. כנראה המגע הישיר שלו
עם החומר ועם בניית התבנית יוצר איזו ראייה מיוחדת
במינה שאיכשהו מאפשרת לי לראות את הדברים באור
נכון יותר. עובדה שתמיד עולים בי הרעיונות הטובים
ביותר בשעה שאני מברר אִתו את הבעיות."




בצאתי מן המפעל עלה בדעתי כי בעצם גם הביקור שלי
איננו אלא ניסיון של מארחי להיעזר בנקודת הראות
שלי. האם עלה אי־פעם בדעתי לנסות לראות את
הדברים מנקודת ראות של אחרים. האם הייתי בכלל
מסוגלת לזה?
בעצם, האם אין אנו עושים זאת כשאנו מבקשים
חוות דעת של אחרים על כתבי יד שמציעים לנו
להוצאה לאור?
אם אכן זה מה שביקש מארחי להשיג מתיאור
הפגישות שלי, מדוע ביקש שאפגש דווקא עם האנשים
האלה?
שלפתי את הרשימה שערכנו ועכשיו עוד יותר תהיתי
על האופן שבו הגדיר מארחי את האיש הבא שהיה עליי
לפגוש: "מלקט קטעי עיתונים".