בית לאדם אחד ראה אור לראשונה ב-1975. זהו רומן תל-אביבי מובהק, המתרחש ברובו בקטע מסוים בצפון העיר, סביב רחוב בן-יהודה בואכה נמל תל-אביב ובצילה של ארובת רידינג. זהו מרחב המחיה של איזי אורנן, משורר ועיתונאי, משוטט חסר מנוח, שמבעד לעיניו נשקפת תל-אביב צבעונית, תוססת ותאוותנית. מסגרת הזמן של הרומן נפרשת מן האביב של 1973 לאביב של 1974, ובלבה השבר של מלחמת יום הכיפורים. מחציתו השנייה עומדת בסימן האֵבל היורד על בית ידידיו הקרובים של איזי עם נפילת הבן הבכור, אולם המלחמה צובעת לאחור גם את הפרקים שקדמו לה. כנגד ההווה הישראלי הקדחתני עומד הקשר המורכב של איזי עם דודו ברוך הרליך, חוליית הקשר החיה שלו עם עברו כילד בעיירה מזרח אירופית לפני השואה, במשפחה ענפה שרק שניהם שרדו ממנה לפליטה.
שני צירים עיקריים מלכדים את פרטי הרומן ואירועיו. האחד הוא סיפור העונש שהומט על החברה הישראלית מששקעה בהוויה של שחיתות ונהנתנות. הציר השני קשור לפעפוע של זיכרון העבר היהודי אל ההווה, בבחינת מקור של המשכיות ושל משמעות לחברה זו, התוהה על דרכה ועל טעם קיומה. הכול מתנקז אל דמותו של איזי אורנן, הנחלץ מן התעייה העקרה ומן הבית המיועד לאדם אחד אל תקווה להקמת משפחה משלו, שתישא גם את שמם של אבותיו הרצוחים.
ברצף יצירתו של יצחק אורפז בית לאדם אחד מסמן מפנה דרמטי. זמן קצר לאחר פרסומו החל המחבר לרקום מחרוזת של סיפורים קצרים, פנטסטיים למחצה, הניזונים מהווי העיירה שנולד וגדל בה. ב-1979 כונסו בספר רחוב הטומוז'נה, שפתח פרק חדש במסע החיפוש הרוחני הנמתח לאורך חמישים שנות יצירתו.
יצחק אוורבוך אורפז נולד ב-1921 בברית המועצות, ועלה ארצה ב-1938. שירת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, וכקצין תותחנים במלחמת העצמאות. ספרו הראשון, עשב פרא, ראה אור ב-1959 .יצירתו כוללת כעשרים ספרים, רובם פרוזה (סיפורים קצרים, נובלות ורומנים) ומקצתם שירה והגות. בשנת 2005 הוענק לו פרס ישראל לספרות. באוגוסט 2015 הלך לעולמו
ספריו המחודשים: בית לאדם אחד, הצליין החילוני, מסע דניאל, עור בעד עור,העין השלישית , מות ליסיאנדה ונובלות אחרות
ספריו של אורפז רחוב הטומוז'נה והכלה הנצחית ראו אור בשיתוף ספרי סימן קריאה
עוד באתר : לפני הרעש, לצלוח את המאה
.JPG)
.jpg)
