ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור
    חפש

       ספר מבריק על הנאצים שמטשטש את הגבול בין היסטוריה לבדיון
    הברקה ספרותית ובגדר קריאת חובה. טוב יעשה משרד החינוך אם ישלב אותו בתוכנית הלימודים ויקרב את התלמידים, באמצעות סיפורת במיטבה, אל הפרק האומלל הזה בהיסטוריה."
    על הספר 'סדר היום' מאת אריק ויאר
     
     
     
     סיפורים קצרים בשלים ומלאים
     
    ספר המגרה לשוב ולקרוא בשירתה  
    לדברי רן יגיל הספר "לא רק מציג דגם מקורי כיצד לכתוב מסה בלי להידרדר לפרשנות יתר", אלא "גם מעניק כמה מפתחות ליצירתה המורכבת והחידתית של המשוררת", "אחת המשוררות המעניינות ביותר הפועלות כיום"
    . על ארבעה עשר אטיודים על שירת מאיה בז'רנו 
     
    הזאבה האחרונה שמעל צריחיה מרחף ענן השפות

    בניגוד לדליה רביקוביץ, ששירתה אומצה כלשון השירה הישראלית, יצירתה של נורית זרחי, שטירפדה כל אפשרות לשיוך, נתפשה כחריגה. אולם במבחר הנוכחי, שמבליט את המנעד הקולי שלה, את האתוס הנשי־אנושי ואת הצורות המורכבות שבהן היגרה שירתה מ"ערוגת העברית" וחזרה אליה, היא מתגלה מחדש כמשוררת האשה־ילדה־אֵם של דורה
    לילך לחמן עם צאת 'בלוז לתינוקות נולדים' מבחר משירי נורית זרחי בסדרת מבחר | זוטא 
     
     דנית בר עושה כאן שירות חשוב ביותר לקוראים שהיו שם, או עדיין נמצאים במקום האיום ההוא: ילדים שמתייסרים כל חייהם מהניסיון "להבין מדוע אינם מצליחים לאהוב את הוריהם" ואינם מבינים כי הכול התחיל דווקא אצל ההורים, "הנגועים ביחס אמביוולנטי כלפיהם". במילים אחרות: הורים מרעילים. הורים לא אוהבים.
    עפרה עופר על ילדות של נסיכה
     
     ספר ביכורים איכותי בעידן צעקני
    בזכות יכולתו הלשונית המרהיבה של הסופר הבלתי מוכר, ויכולתו להעמיד ספרות גבוהה שעוסקת בדמויות מהבשוליים - ראוי להעניק לו תשומת לב מיוחדת
    ענת עינהר על
     נורות שרופות | יונתן הראל
     
     
    בליץ על הנפש
    איתן גלס על צריך לעשות את זה יותר מאת אודי שרבני, ספר מטלטל ומטריד שגורם לקורא לעצור ולחשוב
     
     
    טריפטיך לספר של פתיחת הלב
     
     
    מה לך נשמונת | אגי משעול
    עטרה אופק מתלהבת
    "את הספר הזה אני אקרא מהתחלה ועד הסוף, כמו ספר סיפורים". כי השירה של אגי משעול היא שירה מקָרֶבֶת. שפתה פשוטה וישירה, למרות העברית היפהפייה שלה, בלי פילטרים של גינדור או תחכום-יתר, ואין לך תחושה שהמשוררת "החליטה לכתוב שיר" ולהראות לעולם כמה היא חכמה ועמוקה ומוכשרת – אלא שהמלים פרצו ממנה, שלא היתה לה ברירה. וישר את מרגישה שזאת נפש-אחות, מתוקה כל כך, חסרת גיל וגבולות ומלאה באהבה..
     
    משקיף מלמעלה
    עם צאת ספרו עשר אגורות ליאוניד פקרובסקי מסביר מדוע כעת הוא קצת פחות מתנשא על עמוס עוז ולמה הוא לעולם לא ירגיש שייך לכאן
    ראיון עם גילי איזיקוביץ, הארץ 
     
     
    קול חדש - חם ובהיר וחכם  
     
     מן העיתונות>>>

     המלצות קודמות >>>
     
     
    עשרת הספרים הישראלים שאתם אמורים להכיר
     
    הארץ ב"קריאת חובה" עם קלאסיקות ישראליות שאמורים להכיר.. .

    המשך >>> 

    להמלצות נוספות >>


    אסכולה של איש אחד  / חוה פנחס-כהן

     

    חוה:          שפה מושכת מתוך מימד העומק של מקורותיה והאסוציאציות התרבותיות ומנכסת אליה מתוך המרחב הגיאוגרפי והתרבותי מילים ומושגים זרים. אני קוראת לזה "התכתבות" במישור המרחבי, ו"זיכרון" ברובדי עומק.

    ישראל:      זו שאלה גדולה. אני אסביר לך מדוע. מישהו כותב שיר היום, וכל מה שהוא קרא בצרפתית ואנגלית וגרמנית, וכל המוזיקה ששמע וכל האמנות מזדרזפים, ביודעין ושלא ביודעין, לתוך השפה העכשווית שלו. עד כמה השפה כשפה, הווה אומר – כמורכבת אסוציאטיבית, יכולה להכיל את כל מה שיודע המחבר, ועד כמה הוא רוצה שהקורא יהיה משכיל כמוהו? הייתי רוצה ששירה עברית עכשווית לא תעסוק במשכילות, מה שפחות השכלה, שתדרוש מהקורא כמה שפחות ידע. מה שאני רוצה בשיר הוא לא הידע שאני יכול לתת לקורא, אלא החוויה המילולית של השפה. השפה היא העדה, ומתן העדות היא שירה. די לי במה שאומר בויס: משהו מוכרח לצוף מתוך החומר. והמשהו הזה הוא השיר שאתה דוחף אותו החוצה על-ידי השפה. אל תנסח את כל הסוגייה של "גלות וגאולה" על גבו של שיר. 

    חוה:             יכולה להיות היום שירה שהיא לא משכילה?

    ישראל:      בוודאי, זה תפקידה של שירה. שירה לא באה להשכיל אותנו בשום דבר. [...] מדוע אני אחזור עוד פעם ועוד פעם אל השיר של רילקה? ומדוע שוב ושוב אחזור אל אותו שיר קטן של פאול צלאן? ומדוע אחזור אלף פעמים אל דף אחד קטן במחברת של קפקא?  בוודאי לא כדי ללמוד. כי כבר למדתי מה יש שם. אני ארצה לקבל את המסמך הלשוני המיוחד הזה שנתנו לי המשוררים האלה, ולחוות, כנראה, איזה עונג שמגדירים אותו עונג שירי, שלחלוטין איננו חשוב מעבר להיותו שיר.

    המשורר ישראל אלירז הגיע אל השירה בגיל 44, בשנת 1980, עם פרסום ספר שיריו הראשון דרך בית לחם. השנה הוא חוגג את שנתו ה-75.

    בשיחות אישיות, שנמשכו על פני חודשים רבים, שוחחה עמו המשוררת חוה פנחס-כהן על תחנות שונות בחייו ועל שירתו. מתוך שיחות אלה נפרשת דרכו הפואטית המרתקת של אלירז ועולה תפיסת עולמו השירית.
    "עכשיו כשאני יושב ומדבר איתך אני רואה שיש לי סיפור," הוא אומר לה, "אף פעם לא חשבתי שיש לי סיפור."

    ספר בסדרת קו אדום - אמנות

     קישורים
    ______________________________________

       על הסיבות להולדת הספר  

      _______________________________________

     

     

    שם ספר:  אסכולה של איש אחד
    כותרת משנה:  דיאלוג עם ישראל אלירז
    שם הספר בלועזית:  A School of One Man
    כותרת משנה בלועזית:  A Dialogue with Israel Eliraz
    מחבר/ת:  חוה פנחס-כהן
    הוצאה:  הקיבוץ המאוחד
    סדרה:  קו אדום אמנות
    עורך/ת:  נגה אלבלך
    מספר עמודים:  237
    מקור / תרגום:  מקור
    דאנאקוד:  31-5420
    מועד הוצאה לאור:  תשע"א / 2011

    מחיר :  88.00 
    מחיר באתר:  62.00 

    בניית אתריםבניית אתרים 

    הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור