עֹמר יצא עם משפחתו לפיקניק על שפת הכנרת. בתוך המים, קרוב לגדה, צף גזע עץ צר וארוך.
"זאת הסירה שלי!" קרא, "וזה המשוט," הוסיף והרים ענף קטן. "אני אשוט רחוק-רחוק עד הצד הַשֵּׁני."
רכוב על גזע עץ יוצא עמר לשיט מלא הפתעות, ואפילו פוגש בגור לוויתנים!
ולי מינצי, מאיירת ומעצבת. כלת פרס בן-יצחק לאיור מטעם מוזיאון ישראל. בין הספרים שאיירה: זרעים של מסטיק, האגדות שלנו, קטנטנה בגינה ומדיקן. לאחרונה זכתה בציון לשבח מטעם כתב העט האינטרנטי לילדים 'הפנקס' על איור ספרה של פניה ברגשטיין חרוזים אדומים.
*
הסיפור לוויתן קטן בכנרת מתרחש על שפת הכנרת כשמשפחתו של עומר – אביו, אמו ושתי אחיותיו – יוצאים לפיקניק. עומר יושב במהלך רוב הסיפור על גזע עץ המוטל במים, אך בראשו של הילד מתרחשת הרפתקה שלמה! מבחינתו, גזע העץ הוא סירה, הענף משוט, ובדמיונו הוא מפליג אל לב הים, שם הוא פוגש גור לוויתנים ביישן, משחק ומשתולל עמו ומאבד את דרכו בלב ים. מי שיעזור לו למצוא את הדרך חזרה למשפחתו הם הדגים והציפורים שאותם האכיל מהכריך שלו בתחילת ה"מסע", מוטיב מוכר מסיפורי עם שמעניק לסיפור רובד נוסף. כשיחזור עומר ממסעו מחכה לו שחייה ריאליסטית לגמרי על גב לוויתן "אמיתי" – אבא שלו.
הרחק מהעולם המרצד של מסכי הטאבלט והסמארטפון, כה מעט נחוץ לו לילד בכדי לברוא עולם ומלואו: ים, שמים, ציפורים, דגים, גזע-עץ וענף. המבוגר מתבקש רק לא להפריע וזה בדיוק מה שעושה המשפחה של עומר בסיפור.
האמנית ולי מינצי, איירה להפליא את אווירת הקיץ החמימה של הפיקניק המשפחתי ואת מראות הכנרת הכחולה האהובים על הכול. איוריה הפיוטיים והשובביים מנכיחים ומחזקים את הוויית תום הילדות המשוכה על הסיפור, ומסייעים לשאוב את הקורא אל עולמו הדמיוני-משחקי של עומר.
נרי אלומה