ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור

 
תום שפירא, הארץ, על הקסטה השחורה
 
אסירים, שיכורים ונערות הפקר בספר הזמר החדש 
ספרם החדש של תמר ז"ל ועמוס רודנר הוא המשכו הישיר של הספר "זמר'ל", ובו שירי יהדות מ'תחתית החבית'
יעקב בר-און עם צאת הספר
 ממזמר'ל 
 
 
 אולי עוד תצמח מהקורונה תנועת חסידות חדשה
בין לימוד תורה בתנועת המקויה היפנית לעיסוק בשבת דרך זן־בודהיזם, המשורר הרב אלחנן ניר מחפש עניין באזורים "הרחוקים, ללא נקודות ההשקה"
 • לרגל צאת ספר שיריו גוף שנתת בי , הוא מספר על הקיום החדש שהולידה המגיפה ועל חילופי הדורות בציונות הדתית 
 
קווים לדמותו של המוח הישראלי
גמיש אך מבורדק, חכם אך רגשי - ואיינשטיין דווקא היה גאה בו. פרופ' גד יאיר מפענח בספרו החדש את המוח והחשיבה הישראליים, ומסביר למה מדעניות ישראליות נחשבות בעולם ל"סופר וומן" ולמה האקדמיה שלנו היא בסך הכול "פייק אקדמיה"
רן בן-נון עם צאת הספר המוח הסורר- הזמנה לפגישה עם המדע הישראלי' של גד יאיר.  
 
 רציתי להשמיע את קולם של הסובלים מאלימות
בלצאנו על הסיפור שמאחורי ספרו ועל איטליה בימי הקורונה. ראיון עם
 מארקו בלצאנו שספרו לא אזוז מכאן ראה אור לפני מספר שבועות
 
 
 
יצירת מופת מכשפת, שמהדהדת את סבלן של נשים העוברות התעללות באשר הן
תמר רותם על  קוֹרִיגדוֹרָה מאת גֵייל ג'ונס 
 
שירה צלולה ומדוייקת כל כך
שירה המבוססת על איפוק, אנדרסטייטמנט, איזונים פנימיים עדינים, מידה נכונה וצניעות.
 
אלי הירש על
שאשה אינה אלוהים, ספר השירים של רוחמה וייס
 
מתי יונח לך ארצי, ארצי העשנה — שנתיים אחרי מות חיים גורי, ספר חדש
שנתיים אחרי מותו של חיים גורי השלימו אשתו ושלוש בנותיו את הוצאת ספר שיריו האחרון, אל המקום האחר, והן מספרות על לבטי העריכה ועל החיים עם האדם המורכב שידע בעל פה אינספור שירים ושכתב על עצמו: "אני מלחמת אזרחים"

כתבה של גילי איזיקוביץ
 

 
להמלצות נוספות >>


Share

אז ככה | בטיסט בולייה

 

בטיסט בּוֹלייה

סיפורי אלף לילה ויום מחדר המיון

מצרפתית: רמה איילון

יום 1

בוב דילן


שבע בבוקר במסדרון חדר המיון.
 
אני שונא להתחיל את היום בנסיון התאבדות.
  גברת דִידוֹ* בלעה 14 כדורים מקופסה אחת, 9 מקופסה שנייה ו־ 8
מקופסה שלישית.
  יומיים אחרי כן התעוררה, הלומה מהתרופות. אחותה סטרה לה
והזעיקה עזרה.
  תוצאות בדיקות המעבדה הראשונות מאשרות את האבחנה שלנו:
היא תחיה. הכבד במצב איום וזה בניגוד לרצונה, אבל היא תחיה.
  היא שוכבת בתא שלה ובוכה, פניה אל הקיר הלבן. אני לא יודע מה
היא רואה בו, אבל עיניה דבקות בו בעקשנות של סקוץ' חדש.
  אני נכנס.
  “לא הצליח לי," היא ברכת השלום שלה.
  אני מסביר לה שהצליח לה ועוד איך, כיוון שהיא בחיים.
  “אתה לא מבין."
  “זה נכון, אני לא מבין, אבל אני יכול לספר לך סיפור."
  עדיין תחת השפעת ההוללות של אמש, אני לוקח כיסא ונמרח על
אלונקה כאילו הייתה דלפק של בר ששמו “ביסטרו מָקְסֶנְס, מעוז
ההזדמנות האחרונה".
  אני מספר לה את הסיפור בה' הידיעה, הסיפור הבראשיתי, הכביר,
זה שאני שולף כל אימת שדרכי כמטפל מצטלבת בדרכו של מועד
להתאבדות.

“התמחיתי אצל רופא כללי: דוקטור אוקטופוס** קיחוטה. יצור
מתועב, היית שונאת אותו. הגיע אלינו מר לזרוס,*** מטופל הסובל
מנכות. כיסא הגלגלים שלו היה גדול מכדי לעבור בפתח הכניסה,
לכן נכנס מפתח היציאה. בדיקה שגרתית, מפשיטים אותו. זרועו
השמאלית דבוקה לבשר החזה שלו. שוקיו מוצמדות לירכיים שלו
ברצועות, הוא מקפל אותן בתנוחה מחרידה. גופו הוא שדה קרב
מרוטש מצלקות. בכל מקום נראות כוויות ישנות מדרגה שלישית.
הדימוי שעולה בראשי? נר שנמס. האש לא חסה על דבר, בייחוד
לא על הפתיל של הנר: פניו זולגות, לחיו הימנית נראית כמו דמעת
שעווה. ועם כל זאת, גדם השפתיים שלו מחייך חיוך רחב. הוא מדבר
על התכניות שלו, על נסיעותיו האחרונות, על בת זוגו החדשה,
ההרה. היא נושאת ברחמה את ילדם הראשון. הוא נרעש מהשאלה
האם עליו לקנות פחיות של צבע כחול או ורוד. הוא מעדיף פחית
ורודה, אבל גם בן יהיה בשבילו בגדר נס.
  אני מביט באיש הזה, שהאש הטביעה בו את חותמה. אני מביט
בו — חי, נלהב ועליז. אני לא מבין. משהו חומק מהשגתי. הוא יוצא
מהחדר. דוקטור אוקטופוס קיחוטה הטוב מסתובב אלַי:
  “נחש איך הוא עשה לעצמו את זה!"
  זה: לשון המעטה מרומזת לציון גלגול של גוף בריא לכדי קילוח
של לבה.
  “לפני ארבע שנים הוא שפך דלק בתוך המכונית שלו ודהר לתוך
קיר. הוא רצה למות."

גברת דידו מקשיבה לי.
  “כשראיתי את האיש הזה, הוא היה מאושר."
  אני משתתק. אני מרים את המרפק שלי מהבר ולא משלם בעבור
המשקה. אני מסיע לאחור את הכיסא, קם ויוצא מ"ביסטרו מָקְסֶנְס,
מעוז ההזדמנות האחרונה", משאיר אחרַי מלצרית עם עיניים עצובות
גדולות.
  אין לי הרבה דברים בחיים, אבל יש לי סיפורים. אני פוגש אנשים
שוכבים או כאלה בכיסא גלגלים, חייהם חוקרים את האנושיות שלי.
אני לא אנוכי: אני חולק את השאלות האלה עם מטופלים אחרים,
ואורג ביניהן גורלות.
 
* מייסדת העיר קרתגו, התאבדה לאחר שאהובה עזב אותה.
** נבל־על בסדרת הקומיקס “ספיידרמן".
*** הוקם לתחייה על־ידי ישו.
בניית אתריםבניית אתרים 

הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור