חַיַּי יָנוּעוּ בִּמְהִירוּת בְּתוֹךְ עֵינַי הַמִּתְהַפְּכוֹת | אריה סיון - פרידה

אריה סיון

4 באוגוסט 1929 - 19 ביוני 2015



אילו הייתה

אִלּוּ הָיְתָה לִי אִשָּׁה פְּסַנְתְּרָנִית
הָיִיתִי נִשְׁכָּב בְּסֻכָּה שֶׁל גְּפָנִים
עוֹטֵף אֶת עַצְמִי בְּסָדִין וְאוֹמֵר
נַגְּנִי לִי אִשָּׁה מַנְגִּינוֹת אֲבֵלוֹת.


אֵיזוֹ הֲנָאָה שֶׁלֹּא-מִן-הָעוֹלָם-הַזֶּה :
מֵחַד הַדּוּמִיָּה שֶׁלֹּא מִן הָעוֹלָם
וּמֵאִידָךְ יְדֵי אִשְׁתִּי עַל הַקְּלִידִים הַלְּבָנִים
טוֹפְלוֹת עָלַי חֶמְדָּה שֶׁאֵין לָה צֹרֶךְ בִּי.

יוֹם אֶחָד

יוֹם אֶחָד אַרְגִּישׁ כַּפּוֹת יָדַיִם עַל עֵינַי
וְקוֹל צָרוּד, מִתַּאְוָה אוֹ מִלֵּאוּת,
לוֹחֵש: אַתָּה יוֹדֵעַ מִי אֲנִי
נַחֵשׁ נַחֵשׁ נַחֵשׁ

חַיַּי יָנוּעוּ בִּמְהִירוּת
בְּתוֹךְ עֵינַי הַמִּתְהַפְּכוֹת

אֲנִי בְּסַךְ הַכֹּל
אֲנִי בְּסַךְ הַכֹּל כְּמוֹ פֶּרַח בַּחַמָּה.
אֲבוֹתַי עָלוּ כְּרוּחַ סְעָרָה עַל הַחוֹלוֹת,
שָׁתְלוּ, נִכְּשׁוּ, נָטְעוּ, עָדְרוּ
וַאֲנִי בַּשֶּׁמֶשׁ, מַשֶּׁהוּ יָפֶה.
אַחִים שֶׁלִּי, רְצִינִיִּים כְּנִצּוֹלֵי שׁוֹאָה,
עֲשׂוּ לְבָתֵּיהֶם
וַאֲנִי אַחֲרֵי תַּעֲנוּגִים קְטַנִּים
בִּשְּׂדוֹת פְּרָגִים וַאֲפוּנִים.
וּבְכָל-זֹאת גַּם לִי חֵלֶק
יֵשׁ בָּאֲדָמָה הַזֹּאת, וְלֹא בִּזְכוּת אָבוֹת:
עֵינַי, שֶׁשְּׁלֹשֶׁת אֲלָפִים (אוּלַי יוֹתֵר) שָׁנִים
עִצְּבוּ אֶת צוּרָתָן,
מוֹשְׁכוֹת אֶת אֲבָקָהּ שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.

מה שאין בשיר
מָה שֶׁאֵין בַּשִּׁיר אוּלַי יֵשׁ בְּקוֹרְאָיו
עַל פִּי מִדּוֹתֵיהֶם

מָה שֶׁאֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לִקְלֹט מִן הָעוֹלָם
אוּלַי נִמְצָא כְּבָר בְּתוֹכֵנוּ
וּבְרֶגַע לֹא צָפוּי
כְּמוֹ רוּחַ מַפְתִּיעָה מֵאֹפֶק שֶׁנִּפְתַּח פִּתְאֹם
יִתְפֹּס אוֹתָנוּ מִבִּפְנִים

עֲרֵמָה שֶׁל אֲבָנִים

שֶׁיָּד אוֹסֶפֶת

לִפְסֵיפָס