ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור

 יאיר אסולין מנסה לפצח את סוד הישראליות

"כי זה כל הספר הזה - פה ושם בארץ ישראל גרסת 2020. זהו מסע אל תוך הפצעים השותתים של ישראל, וכאלה אינם חסרים".
"זהו אכן סיפורה המדויק של ההישרדות הישראלית 2020, ואסולין הוא מטובי מספריה".
אברהם בורג על במקום  יאוש | יאיר אסולין
 
 
תום שפירא, הארץ, על הקסטה השחורה
 
אסירים, שיכורים ונערות הפקר בספר הזמר החדש 
ספרם החדש של תמר ז"ל ועמוס רודנר הוא המשכו הישיר של הספר "זמר'ל", ובו שירי יהדות מ'תחתית החבית'
יעקב בר-און עם צאת הספר
 ממזמר'ל 
 
 
 אולי עוד תצמח מהקורונה תנועת חסידות חדשה
בין לימוד תורה בתנועת המקויה היפנית לעיסוק בשבת דרך זן־בודהיזם, המשורר הרב אלחנן ניר מחפש עניין באזורים "הרחוקים, ללא נקודות ההשקה"
 • לרגל צאת ספר שיריו גוף שנתת בי , הוא מספר על הקיום החדש שהולידה המגיפה ועל חילופי הדורות בציונות הדתית 
 
קווים לדמותו של המוח הישראלי
גמיש אך מבורדק, חכם אך רגשי - ואיינשטיין דווקא היה גאה בו. פרופ' גד יאיר מפענח בספרו החדש את המוח והחשיבה הישראליים, ומסביר למה מדעניות ישראליות נחשבות בעולם ל"סופר וומן" ולמה האקדמיה שלנו היא בסך הכול "פייק אקדמיה"
רן בן-נון עם צאת הספר המוח הסורר- הזמנה לפגישה עם המדע הישראלי' של גד יאיר.  
 
 רציתי להשמיע את קולם של הסובלים מאלימות
בלצאנו על הסיפור שמאחורי ספרו ועל איטליה בימי הקורונה. ראיון עם
 מארקו בלצאנו שספרו לא אזוז מכאן ראה אור לפני מספר שבועות
 
 
 
יצירת מופת מכשפת, שמהדהדת את סבלן של נשים העוברות התעללות באשר הן
תמר רותם על  קוֹרִיגדוֹרָה מאת גֵייל ג'ונס 
 
שירה צלולה ומדוייקת כל כך
שירה המבוססת על איפוק, אנדרסטייטמנט, איזונים פנימיים עדינים, מידה נכונה וצניעות.
 
אלי הירש על
שאשה אינה אלוהים, ספר השירים של רוחמה וייס
 
מתי יונח לך ארצי, ארצי העשנה — שנתיים אחרי מות חיים גורי, ספר חדש
שנתיים אחרי מותו של חיים גורי השלימו אשתו ושלוש בנותיו את הוצאת ספר שיריו האחרון, אל המקום האחר, והן מספרות על לבטי העריכה ועל החיים עם האדם המורכב שידע בעל פה אינספור שירים ושכתב על עצמו: "אני מלחמת אזרחים"

כתבה של גילי איזיקוביץ
 

 
להמלצות נוספות >>


פרקים ראשונים וסיפורים מאחורי הספרים>
קפה ועוגה | ענבר ליבנת - טעימה מהספר
Share

 



קפה ועוגה  
ענבר ליבנת 

 

   | ענבר לבנתקפה ועוגה 
              הפעם, לא נתחיל בפגמים

אני רוצה לספר על הגוף שלי ואני לא יודעת היכן להתחיל. להתחיל
בפגמים יהיה שקוף מדי, שיפוטי מדי. להתחיל בנשיות יהיה גם יותר
מדי. אולי אתחיל באצבעות הידיים הארוכות שלי. היום אבא שלי
סיפר לי שבמכון הכושר הוא ראה סדרה על שודדי קברי הפרעונים,
ואני רציתי שכבר יפסיק לדבר על משהו כל כך רחוק, כל כך מקצועי,
והוא מסביר, ס'תומרת, ס'תומרת, ואני רק רוצה שנחזור לדבר על
דברים שקרובים לנו: הקרובים שלנו, הבתים הקודמים שלנו, החתונה
של ההורים, איך אבא היה כשהיה צעיר, על דברים שהם אנחנו. אבל
הוא סיפר על פאנל המומחים שישב שם: מהנדסת, וארכיאולוגית,
ואגיפטולוג, וקרימינולוג, ובלש פרטי, ואני רק חשבתי איזה כיף
לאנשים האלה שיש להם מקצוע ברור שהם יכולים לשבת בו לפאנל!
אולי בהחלט הגיע הזמן להסבה מקצועית, אולי הגיע הזמן להפוך
את חוסר המיקוד שלי לנושא בפני עצמו, לחקור אותו, לבדוק מאיפה
הוא מגיע, להבין למה אני לא יכולה, ל א מ ס ו ג ל ת להיות בת
סמכא, למה אני לא מסוגלת ללמוד משהו ולהנחיל אותו הלאה. איך
אצליח להיות אמא? אני אומרת, זה בטח יהיה בסדר, לא כי אמהוּת
באה בקלות, אלא כי בטח אמצא את המקומות של להיות מדריכה
ומכילה ומלמדת וגם סתם אני, אישה צעירה עם מתנה של רגישות.
אני צריכה להחמיא לאצבעות שלי, איך הן ארוכות ועדינות, כף היד
שלי נראית כמו עכביש לפעמים, וזה נהדר. למדתי על עכבישים,
שהם הגנו על דוד כשהסתתר במערה, ומאז אני מאוד מכבדת אותם.
ומשם למרפקים הנוטים להתייבש ולשקע שבין הכתפיים, שהוא
אחד המקומות האהובים עלי בגוף שלי, והבטן עם פלומת השיער
הבלונדיני, והחזה היפה כל כך, חזה שאף אחד לא נתן לי, אבל הרבה
פעמים אני חושבת שהוא מושלם.
אמי ואני מתקלחות. אני בת כמה חודשים, מונחת על בטנה, שתינו
ערומות באמבטיה גדולה ונהדרת, שיש בה מוֹנעי החלקה בצורה של
כפות רגליים. זה כל כך סבנטיז. הגוף שלנו מושלם באי מושלמותו,
ועם זאת: לא פצוע, לא שבור, לא מלוכלך. אני מתגעגעת לאמא
בגוף, ומבחינתי ששרון תאמר עד מחר שזה פאסה כל ההתעסקות
הזאת באמא, סִי אִיף אַיי קֵר. הגוף שלי, על פצעיו הקלים, לא
סטיגמטות, רק פציעות מעשי ידַי, מספר: אני מתגעגעת.
 
   
  *****

קפה ועוגה מספר את סיפורה של אישה צעירה המחפשת את מקומה בעולם תובעני מבלבל. פריטים יומיומיים פשוטים כמו סבון מוצק, חולצת לייקרה, קערת מרק, נטענים דרך מבטה של המחברת במשמעות מיוחדת ונותנים ביטוי לתהיות קיומיות, לפחד ולספק. העיסוק בדברים הקטנים שבשולי ההתרחשויות הגדולות מאפשר לענבר ליבנת לגעת בנושאים קשים, כמו פרידה מאם בינקות, דיכאון, תפיסת הגוף ואזלת ידה של השפה. אותם פרטים קטנים וטריוויאליים לכאורה, הם שמאפשרים את ההומור הפרוע, לפעמים על גבול האבסורד.

כתיבתה של ענבר ליבנת היא ישירה וכנה אך וידויית רק לכאורה, שכן הפרטים האוטוביוגרפיים נשטפים בזרם אסוציאציות משוחרר ויוצרים עולם שבו ההבחנה בין מציאות לבדיון אינה ברורה. כתיבתה הקצבית, השבורה, המִ שחקית, קוראת תיגר על הסדר הספרותי הקיים ובאופן עקיף גם על חיינו, היצוקים בתבניות מוגדרות היטב.

לרכישה >>
 

                                     









בניית אתריםבניית אתרים 

הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור