ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור

 
 
 
 
 
שירו המופשט של הכוח
 
 דברים נתונים ואין פתחי יציאה
נבדה של מיטל זהר הוא חלל הרוחש תחת חלליו, קופסא שחורה, מרתף אפלולי ואין מפתח אחד. המפתח הוא צרור סיפורים שעליהם מונח הבית כמו ספינת רפאים. זהר הופכת את הקריאה לעונג שהוא לא רק אינטלקטואלי, אלא גם פרוורטי, ולכן גופני כל כך, מפתה כל כך ומצמרר
איה אליה על נבדה של מיטל זהר
 
ענת עינהר על ספרו של גונן נשר קונכיות
 
 

מתאים לך ככה שאת צוחקת
יונה ט
פר
שוב ושוב, כאילו היה הדבר גזירה משמים, אנחנו מזדעזעים לשמוע על נשים שנרצחו על ידי בן זוגן: בעל, חבר, מאהב.
בבסיס הסיפור מתאים לך ככה שאת צוחקת עומדת התהייה על כוחה הנורא של הקנאה, על סערת הרגשות הבלתי נשלטת שהיא מעוררת, הסוחפת את בן הזוג למעשה המצמרר , והנערה - הקורבן. להמשך>

 
לשמוע את השומעות
חדוה הרכבי  מביאה לשירה הישראלית קול נשי טראגי ואחר
לילך לחמן על
 עד שוב אשמע אותך
 
 מן העיתונות>>>

 המלצות קודמות >>>
 
להמלצות נוספות >>


פרקים ראשונים וסיפורים מאחורי הספרים>
קפה ועוגה | ענבר ליבנת - טעימה מהספר
Share

 
 | ענבר לבנתקפה ועוגה


קפה ועוגה                                

ענבר ליבנת 



 

                                      קעקוע  


 
חייבים לכתוב את השבר עמוק אל תוך הנייר, לקעקע אותו פנימה,
שרק בלייזר אפשר יהיה להסיר. השבר הוא — נושמת עמוק — השבר
הוא כאן. צריך לאפשר לו מרחב מחייה מאוד מוגבל, מאוד מוגן,
שם הוא יפרח וילבלב בלי ששאר העולם יבחין בו. אומרים עלי
שאני משוגעת. הם לא יודעים כמה. צוחקים, מקניטים, "את פסיכית
רצינית את, הא?" הם מחייכים, הם חושבים שככה יהיה להם יותר
קל להתקרב, אולי זה יאיר אותם באור חיובי, אור השיגעון המשותף.
אולי הם יהיו פרטנרים, אולי איזה זיון, לפחות ככה הם חושבים. אני
אכתוב כמו סכיזופרניה. זאת אומרת בלי פרוגנוזה, בלי רמיסיה, רק
מרחב מוגן של טקסט שהולך לכל הכיוונים, ואז מסתלסל לו דרך
החלון. אלא שהטקסט חייב סדר. הוא חייב פרקים. אחרת ניטלת
ממנו ההזדמנות להוביל את הקורא, לגרום לו לעבור תהליך. טקסט
שמסתלסל, במקרה הטוב יניח קורא מבולבל, במקרה הרע, יניח קורא
שמניח אותו בצד. אסור לקרוא לו בשם אחר, רק טקסט. טקסט הוא
טקסט. לא רומן, לא שירה, לא חס וחלילה ספר לא ולא ולא ולא. ועם
כל השלילה הזאת קיבלנו הלקאה עצמית שיכולה לפצוע כפר שלם.
אבל את עובדת היותו טקסט לא ניקח ממנו. תיהנה, מתוק, בובון.
תהיה אתה ואל תגדל, אל תיתן להם למספֵּר אותך, אל תיתן להם
את מה שהם כל כך רוצים. מספר סידורי ועורך ותרגום וכל הזכויות
שמורות, ועיצוב עטיפה, ואין לעשות כל שימוש ללא אישור בכתב
של המוציא לאור.



*****

קפה ועוגה מספר את סיפורה של אישה צעירה המחפשת את מקומה בעולם תובעני מבלבל. פריטים יומיומיים פשוטים כמו סבון מוצק, חולצת לייקרה, קערת מרק, נטענים דרך מבטה של המחברת במשמעות מיוחדת ונותנים ביטוי לתהיות קיומיות, לפחד ולספק. העיסוק בדברים הקטנים שבשולי ההתרחשויות הגדולות מאפשר לענבר ליבנת לגעת בנושאים קשים, כמו פרידה מאם בינקות, דיכאון, תפיסת הגוף ואזלת ידה של השפה. אותם פרטים קטנים וטריוויאליים לכאורה, הם שמאפשרים את ההומור הפרוע, לפעמים על גבול האבסורד.

כתיבתה של ענבר ליבנת היא ישירה וכנה אך וידויית רק לכאורה, שכן הפרטים האוטוביוגרפיים נשטפים בזרם אסוציאציות משוחרר ויוצרים עולם שבו ההבחנה בין מציאות לבדיון אינה ברורה. כתיבתה הקצבית, השבורה, המִ שחקית, קוראת תיגר על הסדר הספרותי הקיים ובאופן עקיף גם על חיינו, היצוקים בתבניות מוגדרות היטב.

לרכישה >>








בניית אתריםבניית אתרים 

הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור