ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור

 דברים נתונים ואין פתחי יציאה
נבדה של מיטל זהר הוא חלל הרוחש תחת חלליו, קופסא שחורה, מרתף אפלולי ואין מפתח אחד. המפתח הוא צרור סיפורים שעליהם מונח הבית כמו ספינת רפאים. זהר הופכת את הקריאה לעונג שהוא לא רק אינטלקטואלי, אלא גם פרוורטי, ולכן גופני כל כך, מפתה כל כך ומצמרר
איה אליה על נבדה של מיטל זהר
 
ענת עינהר על ספרו של גונן נשר קונכיות
 
 

מתאים לך ככה שאת צוחקת
יונה ט
פר
שוב ושוב, כאילו היה הדבר גזירה משמים, אנחנו מזדעזעים לשמוע על נשים שנרצחו על ידי בן זוגן: בעל, חבר, מאהב.
בבסיס הסיפור מתאים לך ככה שאת צוחקת עומדת התהייה על כוחה הנורא של הקנאה, על סערת הרגשות הבלתי נשלטת שהיא מעוררת, הסוחפת את בן הזוג למעשה המצמרר , והנערה - הקורבן.

להמשך>

 
לשמוע את השומעות
חדוה הרכבי  מביאה לשירה הישראלית קול נשי טראגי ואחר
לילך לחמן על
 עד שוב אשמע אותך
 
 
 
מעולם לא הייתי מוגנת
מספרה של שירה סתיו עולה תחושת מחנק, כאילו העולם הולך וסוגר עליה. שיריה מתארים מאבק עיקש ומכמיר לב לפרוץ את המגבלות.
יותם ראובני, הארץ, על שריר הלב, ספר השירה השני של שירה סתיו.
 
 
 
 
 מן העיתונות>>>

 המלצות קודמות >>>
 
להמלצות נוספות >>


פרקים ראשונים וסיפורים מאחורי הספרים>
מיועדים | מחפשי הנשמות | פרק ראשון
Share

 



מיועדים | מחפשי הנשמות
אליסון נואל





לפני שש-עשרה שנה

ראשונים הגיעו העורבים.
להקת עורבים שלמה.
הם הקיפו את בית הקברות במבנה תעופתי מוקפד. עיניהם השחורות הקטנות צפו, צפו בנוקשות, בעוד גופיהם השחורים החלקים נחבטים במשבי הרוח. הם התעלמו מהחום היבש והקופח, ומהאוויר דל החמצן כתוצאה משריפות הפרא שהשתוללו לא רחוק. אלה חרכו את שמי הארגמן והמטירו ריבועי אפר חמים על ראשי המתאבלים.
מי שאוזנם הייתה כרויה ועינם הייתה פקוחה לדברים שכאלה, לא יכלו שלא להבחין באות הברור. פלומה סַנְטוֹס, שהייתה משוכנעת שמותו הפתאומי של בנה לא היה מקרי, הבינה את משמעותם האמיתית של העורבים: הם לא היו רק אות לבאות, אלא בְּשוֹרָה – סימן לבואו של הנצר הבא בַּשושלת – שהוא נוכח ממש כאן בבית הקברות.
חשדותיה התאמתו ברגע שכרכה את זרועה המנחמת סביב חבֵרתו מוכת היגון של בנה, והרגישה את החיים הנובטים בתוכה.
הנצר האחרון לשושלת סנטוס.
נכדה שנבואות עתיקות בישרו את גורלה.
אך אם העורבים מודעים לכך, גם אחרים עלולים לדעת על קיומה. אלה שרוצים יותר מכול לחסל את הילדה שטרם נולדה – לוודא שלעולם לא תממש את זכותה המוּלדת.
פלומה, שביטחונה של נכדתה עמד לנגד עיניה, נטשה את ההלוויה דקות ארוכות לפני שחופן האדמה הראשון נזרק על הארון. היא נדרה לשמור על שתיקה, להיעלם, עד שימלאו לילדה שש-עשרה שנים, עד שתזדקק לעצה שרק פלומה תוכל להעניק לה.
שש-עשרה שנים להתכונן.
שש-עשרה שנים לשקם בהן את כוחותיה המידלדלים, ללבות את גחלת המורשת, עד שיגיע הזמן להעבירהּ הלאה.
היא קיוותה שתחזיק מעמד עד אז. מותו של בנה גבה ממנה מחיר יקר, יקר יותר מִצער.
אם לא תצליח לשרוד, אם לא תצליח להגיע לנכדתה במועד, הילדה תמות מוות טראגי בטרם עת, כפי שקרה לאביה. פלומה לא יכולה לקחת את הסיכון הזה.
הילדה הזו היא הנצר האחרון לשושלת.
דברים רבים מדי מוטלים על הכף.
גורל העולם כולו מוטל על כתפיה של הילדה שטרם נולדה.
 
בניית אתריםבניית אתרים 

הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור