ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור

 התרסה עתירת יופי, שנינה ורגישות נגד עולם המתפרק מיופיו ומערכיו
בכל סרלואי על נפש אחת אחריך, ספרו  של דורי מנור
 

 יאיר אסולין מנסה לפצח את סוד הישראליות

"כי זה כל הספר הזה - פה ושם בארץ ישראל גרסת 2020. זהו מסע אל תוך הפצעים השותתים של ישראל, וכאלה אינם חסרים".
"זהו אכן סיפורה המדויק של ההישרדות הישראלית 2020, ואסולין הוא מטובי מספריה".
אברהם בורג על במקום  יאוש | יאיר אסולין
 
 
תום שפירא, הארץ, על הקסטה השחורה
 
אסירים, שיכורים ונערות הפקר בספר הזמר החדש 
ספרם החדש של תמר ז"ל ועמוס רודנר הוא המשכו הישיר של הספר "זמר'ל", ובו שירי יהדות מ'תחתית החבית'
יעקב בר-און עם צאת הספר
 ממזמר'ל 
 
 
 אולי עוד תצמח מהקורונה תנועת חסידות חדשה
בין לימוד תורה בתנועת המקויה היפנית לעיסוק בשבת דרך זן־בודהיזם, המשורר הרב אלחנן ניר מחפש עניין באזורים "הרחוקים, ללא נקודות ההשקה"
 • לרגל צאת ספר שיריו גוף שנתת בי , הוא מספר על הקיום החדש שהולידה המגיפה ועל חילופי הדורות בציונות הדתית 
 
קווים לדמותו של המוח הישראלי
גמיש אך מבורדק, חכם אך רגשי - ואיינשטיין דווקא היה גאה בו. פרופ' גד יאיר מפענח בספרו החדש את המוח והחשיבה הישראליים, ומסביר למה מדעניות ישראליות נחשבות בעולם ל"סופר וומן" ולמה האקדמיה שלנו היא בסך הכול "פייק אקדמיה"
רן בן-נון עם צאת הספר המוח הסורר- הזמנה לפגישה עם המדע הישראלי' של גד יאיר.  
 
 רציתי להשמיע את קולם של הסובלים מאלימות
בלצאנו על הסיפור שמאחורי ספרו ועל איטליה בימי הקורונה. ראיון עם
 מארקו בלצאנו שספרו לא אזוז מכאן ראה אור לפני מספר שבועות
 
 
 
יצירת מופת מכשפת, שמהדהדת את סבלן של נשים העוברות התעללות באשר הן
תמר רותם על  קוֹרִיגדוֹרָה מאת גֵייל ג'ונס 
 
שירה צלולה ומדוייקת כל כך
שירה המבוססת על איפוק, אנדרסטייטמנט, איזונים פנימיים עדינים, מידה נכונה וצניעות.
 
אלי הירש על
שאשה אינה אלוהים, ספר השירים של רוחמה וייס
 
מתי יונח לך ארצי, ארצי העשנה — שנתיים אחרי מות חיים גורי, ספר חדש
שנתיים אחרי מותו של חיים גורי השלימו אשתו ושלוש בנותיו את הוצאת ספר שיריו האחרון, אל המקום האחר, והן מספרות על לבטי העריכה ועל החיים עם האדם המורכב שידע בעל פה אינספור שירים ושכתב על עצמו: "אני מלחמת אזרחים"

כתבה של גילי איזיקוביץ
 

 
להמלצות נוספות >>


פרקים ראשונים וסיפורים מאחורי הספרים>
ארץ מאובטחת | אראלה שדמי
Share

ארץ מאובטחת

אראלה שדמי

ארץ מאובטחת

 

מתוך הפרק השלישי:
שנות האלפיים: תרבות החירום והשיטור הניאו־ליברלי

השילוב בין שיטור קהילתי לשיטור אגרסיבי, שהתפתח בשנות
התשעים, היווה את התשתית להתפתחות התמורות הדרמטיות בשיטור:
התגבשות ממשליות השיטור והאבטחה,  דהיינו המעורבות של כוחות
שיטור ציבוריים, פרטיים, עירוניים ואזרחיים באבטחה וסדר, המשלימים
את המשטרה הממלכתית או נוטלים אחריות ממנה; חזרה לתפיסות
משטרתיות מסורתיות של מאבק בפשיעה חמורה, במיוחד פשע מאורגן,
סחר בנשים וסמים; כניסה מוגברת של אזרחים ושל החברה האזרחית
לפעולות אכיפה; מאבק מוגבר בטרור; הגנה יתרה על קבוצות הגמוניות
ואליטות - הפעם בדמות בעלי ההון והתאגידים.
לתהפוכות הללו מתלווה תמורה דרמטית נוספת: הגברה, הרחבה
והעמקה של הפעולות השיטוריות, היינו הפעלה אגרסיבית של סמכויות
השיטור ומנגנוני השיטור השונים, תוך התמקדות במיגור של מה שנתפס
כהתנהגות אנטי־חברתית המאיימת על המשק הניאו־ליברלי (במיוחד פעילי
שמאל, עניים, מהגרי עבודה ונשים בזנות) - אני מכנה זאת שיטוריזציה
(policization). לכך יש להוסיף את פיתוח האידיאולוגיה שאני מכנה
שיטוריזם (policism), היינו, תפיסת השיטור כזרוע מרכזית להתמודדות
עם תופעות חברתיות ועיצוב ההצדקה לתפיסה זו. דוקטרינה זו קיבלה את
ביטויה בעשור האחרון בסדרה של חוקים ופרקטיקות שיטוריות, בשיח
ציבורי של הפחדה ובתהליך הפצה בחינוך, בפוליטיקה ובתקשורת, שגם
הוא חלק מהשיטוריזציה.
בלי משים, היטיב לבטא זאת סגן השר מתן וילנאי, כאשר התייחס
לתרגיל העורף שהתקיים ב־ 1 ביוני 2009 : "המטרה היא הכנת האנשים
ל'תרבות החירום' - כאילו מחר בבוקר עומדת לפרוץ מלחמה".  באתר
של וילנאי נכתב ב־ 29 במאי 2009 , כי הוא אישר תוכנית ללימודי עורף
שתחל משנת הלימודים הבאה. כחלק מהגברת המודעות להתנהגות בעת
מלחמה, יעבור כל תלמיד חינוך לתרבות החירום.
לא במקרה, כמדומני, השתמש וילנאי במושג "תרבות החירום" ולא
"שעת חירום", כמקובל בחוק ובציבוריות בדרך כלל. שימוש זה רומז כי
לדידו מצב החירום הוא מצב תרבותי קבוע. מבלי דעת התייחס וילנאי
לדבריהם של הארדט ונגרי, שטענו עוד לפני מתקפת הטרור ב־ 11
בספטמבר, כי הסדר הגלובלי החדש, התופס בהדרגה את מקומן של
מדינות הלאום הישנות, שואב את הלגיטימציה להתנהלותו הכוחנית מן
הפרדיגמה של "מצב חירום קבוע".
וילנאי אישר את מה שמתרחש בשטח בשני העשורים האחרונים, ומקבל
את ביטויו הברור בעשור האחרון, בפתח המאה העשרים ואחת, ובכך
ממשיך את המגמות השכיחות בעולם המערבי. מצב חירום פירושו, וכך
הוא מובן גם על ידי מדינות שנתפסות כַּדמוקרטיות הליברליות והנאורות
ביותר, שימוש באמצעים חריגים עד כדי השעיית החוק וכללי הצדק
לנוכח מה שמוגדר כאיום ביטחוני חמור על ביטחון המדינה ותושביה.
כך פעל משטרו של הנשיא בוש לאחר התקפת ה־ 11 בספטמבר,
כשאישר כליאת חשודים בטרור ללא משפט ולתקופה בלתי מוגבלת
בכלא גואנטאנמו, והתיר בחשאי לסוכנות לביטחון לאומי ) NSA ( לצותת
לאזרחים אמריקנים; כך גם הוכרז בספטמבר מצב חירום בבריטניה, כדי
לאפשר לממשלה להשתחרר מן המגבלות המוטלות עליה מתוקף אמנת
זכויות האדם האירופית, ולסלול את הדרך לחקיקת חוקים שתכליתם
הרחבה דרמטית של סמכויות שירותי הביטחון. וכך גם בצרפת, עת הוכרז
מצב חירום נקודתי ב־ 8 בנובמבר 2005 , בתגובה להתפרעויות מהגרים
בפרברי פריז וערים אחרות במדינה. בכפוף להחלטה הנשיאותית הוסמכו
כוחות המשטרה להטיל עוצר, לערוך חיפושים ללא צו בית משפט, לשים
חשודים במעצר בית ולאסור על התקהלויות פומביות. מצב החירום,
שכמותו לא ידעה צרפת מאז הנסיגה מאלג'יריה בשנת 1962 , הוארך על
ידי הפרלמנט ונמשך זמן־מה לאחר שוך המהומות, עד שבוטל באופן
רשמי בינואר 5.2006
ואכן, מצב החירום, כפי שמראה לנו ג'ורג'יו אגמבן (2003), נוטה
להופיע יותר ויותר כפרדיגמה הדומיננטית של הממשל העכשווי, ומאיים
לטשטש את ההבחנות בין דמוקרטיה למשטר אבסולוטי, במיוחד כאשר
מצב החירום הופך למצב שגרה. מה שמטריד במיוחד במצב החירום
הוא מעשה ההדרה - ההוצאה מן הכלל - המסיר מיחידים וקבוצות את
ההגנות של החוק וחושף אותם לאלימות המדינה, וכך חייהם הופכים
להיות מופקרים.
אמנים, אנשי רוח ופעילים פוליטיים כינו את מצב הדברים הזה המתפתח
גם בישראל "סוף החופש": הם רואים בכל אלו מתקפה מתמשכת על
המרחב הדמוקרטי הישראלי, שמקבל את ביטויו, לדבריהם, במדיניות
המעצרים והחקירות הדרקוניות נגד הציבור הפלסטיני במדינת ישראל
ובשטחים; המעצרים הפוליטיים; גל החקיקה המכוון לצמצם ולפגוע
בחירויות האזרחיות של תושבי ישראל; המדיניות האלימה והגזענית
המופעלת נגד פליטים ועובדים זרים; ופשעי שנאה ואלימות כלפי קבוצות
מיעוט על בסיס אתני, דתי או מגדרי.
פרק זה שואף להציג את התמורות המקיפות והעמוקות הללו שהתחוללו
בעשור האחרון )בהמשך ישיר לשינויי העשור שלפניו( ומייצרות, כפי
שאנסה להראות, את "סוף החופש", את "תרבות החירום", את האנשים
והקבוצות שהופכים להיות "חשופים". הפרק יציג תחילה את גופי השיטור
הפועלים כיום בישראל ויוביל לדיון בהתגבשות ממשליות השיטור כפי
שהתעצבה עד כה בישראל. אחר אעמוד על מה שאני מכנה שיטוריזציה -
התפתחות אופנים דרקוניים של שיטור לדיכוי קבוצות ועמדות ולשליטה
בהן. בהמשך אציג את המושג שיטוריזם, המתאר להשקפתי את ההצדקה
לתמורות אלה בפרקטיקות של השיטור. אתאר גם את דרכי התפשטותו
של היגיון ממשלי זה והטמעתו בחברה ובפוליטיקה.
אסיים את הפרק בהצבעה על כמה מההשלכות של מהלכים אלו על
החברה והדמוקרטיה. 

בניית אתריםבניית אתרים 

הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור