ספר שיריו החדש של נתן זך 'מן המקום שבו לא היינו אל המקום שבו לא נהיה', הרואה אור כחמש שנים לאחר הופעת 'כל השירים ושירים חדשים' בשלושה כרכים גדולים, הוא ספר מפתיע בהיקפו, בתנופתו, בגיוונו הז'אנרי והתמאטי ובעושרו הצלילי והריתמי.
זהו ספר בעל אופי סיכומי, בו עושה המשורר, לאחר למעלה מחמישים שנות שירה, חשבון-נפש אישי ופואטי, פרטי וציבורי.
בספר מגוון עשיר של סגנונות שיריים. הוא כולל שירים אודיים ואלגיים, פאתטיים ואירוניים, מהם שקולים ומהם חופשיים, מהם מחורזים ומהם בחרוז לבן, מהם רחבי היקף ומהם תמציתיים או אף מכתמיים. הוא נפתח ונחתם בשני שירים מתורגמים, של עזרא פאונד ולורד ביירון, כמו לסמן את המרחב השירי שבו נעה שירת זך בין מודרניזם לרומנטיקה; ובתווך- ההיקלעות בין התנופה ההמנונית וההגותית הגדולה של 'מזמור שיר לירוק' -
רַק הָעַד יָרֹק אֲבָל רוּחוֹ
בַּפֶּרַח, בְּכַר הַדֶּשֶׁא, בָּעֵץ,
בִּדְכִי הַיָּם וּבְגַלָּיו, בַּפְּרִי וּבְמִכְחוֹל
וּבְקוֹלוֹ הַגַּבְרִי שֶׁל הַיַּעַר.
(עמוד 13)
לבין שירי המחזור האחרון, 'בוקר טוב, לילה', ובהם עשרות דוגמאות של שירי ובתי סיכום תמציתיים ומעוררי השתאות כדוגמת השורות של תמונת הסוף מהשיר 'אחרית':
רְאֵה זְרוֹעוֹת נִקְרָעוֹת מִן הַגּוּף,
זֶה הַנּוֹף,
אֵין זֶה מַרְאֶה חָטוּף,
זֶה הַסּוֹף.
(עמוד 162)
לקרוא ולחזור ולקרוא ולמלמל באירוניה מפוכחת יחד עם זך:
כָּל נְקֻדָּה אֵינָהּ סוֹף.
כָּל סוֹף אֵינוֹ אֶלָּא עוֹד מַסָּע
מִסּוֹף אֶחָד אֶל חֲבֵרוֹ.
(עמוד 176)
.JPG)
