ספר תחכמוני הוא מהספרים הבלטריסטיים היפים שנכתבו בעברית בימי הביניים. יש בו סיפורים משעשעים על סעודה שהושגה בתרמית, על שודד דרכים שהתחפש לאשה והפיל ברשתו חבורה שלמה, על שדכנית מרשעת שהעמידה מתחת לחופה עם גיבור הספר אישה זקנה ומכוערת במקום היפהפייה שהבטיחה לו, ועוד כהנה וכהנה. בעידן שלא היו בו לא רדיו, לא קולנוע, לא אינטרנט ולא טלוויזיה היוו הסיפורים מקור בידור עיקרי. אולם לא רק סיפורים יש בספר: יש בו גם ביקורת על אישים בולטים בקהילה כגון על רופא רמאי, על חזן בור ועם הארץ ועל קהילות שונות שהמחבר קיווה לקבל מהן תמיכה, אך אלה קפצו את ידם.
בספר בולטים עושר לשוני, חריזה משובחת, הומור מלא חן, שעשועי לשון, שירה, משל וחידה, ענייני מוסר וגם ענייני דיומא, שעמדו אז ברומו של עולם של אנשי רוח והלכה כגון שאלת שילוב פיוטים בתפילה, שימוש באסטרולוגיה, מעמד הקמיעות והרהורים על הגלות ועל הגאולה.
אין פלא איפוא שהספר משך קוראים רבים במשך כל ימי הביניים ובתקופת ההשכלה. גם בתקופה המודרנית לא נס לחו. הוא תורגם לכמה לשונות וחלק מסיפוריו אף עובד לילדים.
פרופסור יהודית דישון היא פרופסור אמריטוס של המחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן. בעבר כיהנה כראש המדור לספרות ימי הביניים, כראש המחלקה לספרות עם ישראל וכדיקאן הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן.