עירית כץ, ילידת 1976, היא אדריכלית בוגרת בצלאל ומוסמכת התכנית לפרשנות ותרבות של אוניברסיטת בר-אילן. לפני כחמש שנים עברה ללונדון עם משפחתה כדי לרכוש ניסיון מקצועי. היא תכננה וניהלה פרויקטים במשרדים המובילים בעיר. זמן לא רב אחרי המעבר החלה לכתוב שירה ולרוץ למרחקים ארוכים. מאז 2008 פורסמו שיריה בכתבי עת שונים ביניהם 'מטעם' ו'מעין', במוסף 'הארץ', ב'העיר', ב-ynet ו'בשירון המהפכה'. כיום היא כותבת עבודת דוקטור בנושא מרחבים זמניים בישראל במחלקה לארכיטקטורה בקיימברידג' שם היא גם מלמדת, ומגדלת יחד עם זאב את עלמה (בת 8) ואת ארי (בן שנה וחצי). שנת חורף, שנבחר לפרויקט 'קסת שירה' בעריכת דוד וינפלד הוא ספרה הראשון.
שירי הספר נעים בחוסר מנוחה בין שני קטבים המאפשרים לדוברת להימלט מהמקום הנייח, הקבוע והמקבע, מהזהות הידועה והיציבה – ולהתבונן בהם בשאלה. בין קשיי ההגירה בעיר הזרה והחורפית לבין ביקורי המולדת וזכרונות הילדות מהפרבר המדברי; בין האהבה והרוך שבאינטימיות המשפחתית לבין התשוקות שדוחפות תמיד הרחק, נמצא תמיד הספק; וכשמגיע הרצון לשוב, להתנחם ולנוח במוכר ובאהוב, מגיע איתו גם הגילוי הכואב כי
כל סיפורי המסעות מגיעים אל קיצם
אך רק מעטים נגמרים
בשיבה הביתה.
זוהי שירה אישית מאוד, הנוגעת בקול חדש ומלא כוח בנקודות החיכוך שבמציאות הממשית וחושפת בכנות את רגעי השבר והיופי שבבחירה לא להיכנע לביטחון ולנוחות אלא לאמץ את התנועה המתמדת ואת הפרספקטיבה המשתנה תדיר. אולם זוהי גם שירה המבטאת הלך רוח של דור שלם הבוחר בנדודים במקום בטריטוריה, דור שגדל ובגר בארץ אך החליט לנסות ולצאת מחוץ לגבולותיה לא בשליחותה וביצוגה של אומה שבדרכיה הם מפקפקים, אלא כמהגרים לכל דבר, הרפתקנים ושורדים, המגלים כי כמוהם גם רוב עמיתיהם למשרד הגיעו מכל קצוות תבל, כוח אדם מיומן הנשאב אל ערי העולם הגדולות בהן המיעוט הוא רוב.
זוכה מלגת 'קסת שירה' 2012
ספר שיריה השני, סתיו, דו"ח מצב, ראה אור ב-2017