לִילָה צֶ'רוּלוֹ, ילידת 1944, בתו של הסנדלר שלא יצאה כל חייה מתחומי נאפולי, נעלמת בגיל 66, ונעלמים כל חפציה ומסמכיה, לאחר שאף גזרה את עצמה מכל התצלומים שבהם הופיעה עם בנה. היא הגשימה בהגזמה אופיינית את רצונה להתנדף ולמחוק את כל החיים שהותירה מאחוריה – והמעשה הרגיז מאוד את אֶלֶנה גְרֶקוֹ, בתו של השוער בעירייה, בת-גילה וחברת-הנפש שלה כמעט 60 שנה. כמין נקמה מתיישבת אֶלנה, שהיא כבר סופרת, לכתוב כל פרט מסיפורן של השתיים, זו מול זו, לאורך כל השנים.

התוצאה המהפנטת היא מסע בן למעלה מ-1,800 עמודים, טֶטרלוגיית הרומאנים הנפוליטניים של אֶלֶנה פרנטה (שם בדוי), ארבעה רומאנים שזכו לאהדה גורפת של הביקורת והקוראים באירופה ובארה"ב. "שום דבר דומה לזה לא נדפס מעולם קודם לכן", כתב ה'גרדיאן' הבריטי; "פרנטה היא אחת מכותבי הרומאנים הגדולים של זמננו", כתב ה'ניו-יורק טיימס'; מחזור הרומאנים הנפוליטניים שלה הוא "הרומאן האיטלקי הגדול של דורהּ, ארצהּ, זמנהּ", כתב 'איל מניפסטו' האיטלקי.

ב'החבֵרה הגאונה', הרומאן הראשון במחזור, העלילות המותנות זו בזו של לִילה ואֶלנה, מגיל שש עד למעלה משש-עשרה, נטועות בַּסגירות של השכונה הנפוליטנית הנידחת, כלא של נחשלוּת, גסות, איסורים ואלימות, שהשתיים ישאפו, לאורך כל חייהן, לחרוג ממנו ולהינתק מן העבר החשוך שלו. שתיהן חיות בבועה, שכל מה שמתחולל בשנות ה-50 באיטליה ובעולם בקושי חודר אליה, אף שמדובר בילדות מחוננות שקוראות את 'אַינֵאִיס' במקור, ואת דוסטוייבסקי וטולסטוי.

מי משתי החברות היא "הגאונה"? האם זו לִילה, שאינה לומדת מעבר לחמש שנות לימוד, אך מתוך תחרות עם אֶלנה כמו ממשיכה בבית-ספר חשאי ומלמדת את עצמה לטינית ויוונית ואנגלית, קוראת את מחצית הספרייה המקומית, ובגיל 12 מעצבת נעליים מסוגים שלא ראתה מעולם? לִילה הנחושה והנועזת, חסרת הרסן, שחריפותה היא כמו הכשת-נחש? ושמא זו אֶלנה השקדנית והמלומדת, האחת מן השתיים שתגיע רחוק ותהפוך להיות סופרת, מי שבעיני לִילה-עצמה היא החברה הגאונה שלה?

בסיפור הנערוּת, הסובב סביב התהפוכות של פרשת נעליים מסועפת (סיפור סינדרלה מהופך), מעוצב ב'החברה הגאונה' קשר ייחודי בין שתי ילדות-נערות בהיקף ובעומק רגשי חסרי תקדים. כל אחת מן השתיים פינתה מקום בתוכה לחברתה, והיא חווה את עצמה לעומת האחרת, שואלת 'מה אני לגביה', ומגבשת את זהותה – מתוך תחרות, קנאה והיקסמות – לנוכח מבטה המדומיין של החבֵרה.

'החברה הגאונה' מגיע לסיום זמני שבו התפלגו חיי השתיים, כי לִילה כביכול כלאה את עצמה במעֵין כלוב המטיל עליה את צלו. אבל ברור שבקרוב היא תשבור שוב את הכל.

ספריה הקודמים של אלנה פרנטה שראו אור ב"הספריה החדשה":
ימי הנטישה, אהבה מטרידה, הבת האפלה

תרגם: אלון אלטרס, שאף זכה בפרס רמת גן על תרגומו. 

מנימוקי השופטים:

תרגומו של אלון אלטרס ליצירת מופת מרתקת זאת מעולה. אלטרס, סופר ומשורר רב הישגים בעצמו, השכיל להביא מניסיונו ומטעמו הספרותיים לעבודת תרגום זאת ובמיוחד הצטיין בהקשבה עדינה לסגנונה של פרנטה. העברית בתרגומו גמישה וקולחת, עשירה ואינה מכבידה על הקורא. התוצאה היא כפי שעליה להיות בתרגום מן השורה הראשונה: היצירה הספרותית זוכה בקול זהה בעוצמתו ובמורכבותו גם אצל הקוראים החדשים, והגשר המיוחל בין שפות ותרבויות ניצב איתן. אלטרס גבר בהצטיינות על כל המכשולים שמעמידה עבודת התרגום בפני כל מתרגם: דיבורן של הדמויות נשמע טבעי ולא מאולץ, העלילה זורמת ואינה מועדת למהמורות לשוניות, והאפקט העז שיוצר הספר בקוראיו משתחזר להפליא במקור כבתרגום.

	קסם מיוחד עמיחי שלו על ספר של כותבת נפלאה שיודעת למפות מערכות יחסים בצורה אותנטית, גורפת, מצמררת.
	רומן מצוין של סופרת מרשימה אריק גלסנר על הספר
	הזהות המשוכללת של אלנה פֶרַנְטֶה הסופרת האיטלקייה המסקרנת, שזהותה עדיין מסתורית, מפתה אותנו להאמין שספרה, "החברה הגאונה", הוא יצירה אוטוביוגרפית שירה סתיו מתפעלת מהספר
	שירי לב-ארי  עם אלון אלטרס, מתרגם הספר בתוכנית "המוסף לספרות" ברשת א
	טעימה מהספר הבוקר טילפן אלי רינו, חשבתי שהוא שוב רוצה כסף והתכוננתי לסרב לו. אלא שהוא טילפן מסיבה אחרת: לא מוצאים את אמא שלו...