ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור

 

מתאים לך ככה שאת צוחקת
יונה ט
פר

שוב ושוב, כאילו היה הדבר גזירה משמים, אנחנו מזדעזעים לשמוע על נשים שנרצחו על ידי בן זוגן: בעל, חבר, מאהב.
בבסיס הסיפור מתאים לך ככה שאת צוחקת עומדת התהייה על כוחה הנורא של הקנאה, על סערת הרגשות הבלתי נשלטת שהיא מעוררת, הסוחפת את בן הזוג למעשה המצמרר , והנערה - הקורבן.
להמשך>

 
לשמוע את השומעות
חדוה הרכבי  מביאה לשירה הישראלית קול נשי טראגי ואחר
לילך לחמן על
 עד שוב אשמע אותך
 
 
 
מעולם לא הייתי מוגנת
מספרה של שירה סתיו עולה תחושת מחנק, כאילו העולם הולך וסוגר עליה. שיריה מתארים מאבק עיקש ומכמיר לב לפרוץ את המגבלות.
יותם ראובני, הארץ, על שריר הלב, ספר השירה השני של שירה סתיו.
 
 
 
 
מלהטטת במילים
 
   ספר מבריק על הנאצים שמטשטש את הגבול בין היסטוריה לבדיון
הברקה ספרותית ובגדר קריאת חובה."
על הספר 'סדר היום' מאת אריק ויאר
 
 
 
 מן העיתונות>>>

 המלצות קודמות >>>
 
להמלצות נוספות >>


פרקים ראשונים וסיפורים מאחורי הספרים>
לילה מטפסת למעלה | נועה בקר
Share

אם אני כבר יושבת...

נועה בקר עם הסיפור שמאחורי


לִילָה מטפסת למעלה

יש לי חברה בשלנית שתמיד כשהיא במטבח ולעיתים תוך כדי שאנחנו מנהלות שיחה, תוך זמן קצר  יש כמה עוגות , פשטידות ולחמים.
"איך את עושה את זה?" , אני שואלת והיא עונה, "אם אני כבר עומדת..."
אולי קצת ככה התחיל הסיפור עם לילה.
למעשה הוא התחיל עם לילה האמיתית, הילדה שלי, השניה במספר אחרי אחיה.
רוב שנות חייה הראשונים עברו עלי בחיפושים אחריה ובנסיונות להוריד אותה ממקומות בלתי אפשריים.

היא אהבה לטפס ולרוץ אבל לא אהבה ללכת לישון.
הייתי יושבת דקות ארוכות בחושך ומחכה שהיא תירדם. לעיתים היא עצמה עיניים אך זה היה רק תעתוע. וכך מצאתי עצמי בחשיכה ממלמלת   "אם אני כבר יושבת...."
לקחתי דף ועפרון והתחלתי לכתוב, היה לי רק פס אור קטן, וזה בעצם סיפור שנכתב בחושך.

זו הפעם הראשונה שסיפור שאני כותבת עולה לדפוס אבל למעשה אני מספרת סיפורים לילדים כבר המון שנים, לא סיפורים שלי, אלא של אחרים.
סיפרתי המון סיפורים, להמון ילדים, מכל הסוגים ומכל המינים,ומכל השנים הללו בהן מביטות בי עיניים ומאזין לי לב למדתי משהו.
למדתי שסיפור צריך להתחיל בהסכמה של שני הצדדים ללכת יד ביד.יד המספר ויד השומע.
סיפור טוב צריך להסתיים ברצון של השומע  להמשיך להחזיק את ידו של המספר גם אחרי שהסיפור נגמר.
נוסף להיותי מספרת סיפורים אני גם בובנאית, ויש לי תיאטרון בובות וחפצים קטן איתו אני מסתובבת בארץ.
אני אוהבת סיפורים עם דרמה,עם קונפליקט ופתרון, כך יותר קל לי להמחיז אותם אחר כך.
אני חושבת שכל זה היה בתוך ראשי  בתת מודע שלי כשכתבתי את הסיפור.

יש אנקדוטה נחמדה על אחד האיורים של הסיפור לילה מטפסת  על סולם גבוה עד עשר.
אפשר בקלות להבחין שמאחורי הסולם מצויירים להם ציורים על קיר.
כששירה קורח , המאיירת, איירה את האיורים הראשונים, היא איירה איור אחר ואז נזכרתי שיום אחד לילה שלי ציירה על הקיר בחדר שלה בעפרון ואני מאוד כעסתי. הבטחתי לעצמי שיחד ננקה את הציורים מהקיר וזה יהיה מן סוג של עונש בשבילה לראות שלא מציירים על קירות.
אבל הדבר נשכח ואז באבחת רגע נזכרתי בציור מאחורי הדלת, צילמתי אותו והעברתי לשירה והיא העתיקה אותם כמעט אחד לאחד. איזה מזל שלא מחקנו אותם מהקיר.
לעולם הציור שלה יופיע בספר.

אם אני לא מהססת, כשאני חושבת ככה לעצמי,נדמה לי שלילה בסיפור היא קצת אני, שובבה, פורצת גבולות , וגם כמו לילה האמיתית, תמימה, אוהבת חיות ונועזת.

 

בניית אתריםבניית אתרים 

הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור