אויבי, מורי מציע תזה השוואתית חדשנית על גישות אסלאמיסטיות וליברליות ערביות כלפי התנועה הציונית, ישראל ותהליכי השלום והנורמליזציה. הספר משלב בין סקירות היסטוריות פנורמיות ודיונים אנליטיים ומדגים את התפקיד הכפול שמילאה מדינת היהודים בהגות של זרמים אידיאולוגיים מתחרים ועוינים בחברות הערביות. מצד אחד, התעצבה ישראל כאויב שתוצאות המאבקים נגדו ממחישות את הצורך במהפכה: על פי האסלאמיסטים, מהפכה שתהפוך את האסלאם למסגרת חיים כוללת; על פי הליברלים, מהפכה שתשכין דמוקרטיה וחירויות פרט. מצד אחר תוארו היבטים של התנועה הציונית ושל ישראל כמקור-לחיקוי, ואסלאמיסטים וליברלים כאחד זיהו בהם, בהתאמה לתפיסות עולמם, את התכונות ואת הערכים שהם מבקשים להנחיל בחברות הערביות. התפקיד הכפול שמילא המפעל הציוני בהגותם של שני הזרמים האידיאולוגיים קשור באופן הדוק לגישותיהם המורכבות והסינתזיות למערב בכלל, וכן לצרכים פוליטיים פרגמטיים שישראל מילאה בהם תפקיד משני.
במוצאי המהפכות של "האביב הערבי" הפכו השקפות אסלאמיסטיות וליברליות ערביות לבעלות חשיבות מכרעת על עתידו של הסכסוך הישראלי-ערבי. אויבי, מורי הוא ספר חיוני למבקשים להבין את הממדים האידיאולוגיים של הסכסוך - ולהכיר את המשטר, את התרבות, את המדע ואת החברה בישראל כפי שהם משתקפים בעיניים, תכופות מפתיעות ומעוררות מחשבה, של אינטלקטואלים ערבים.
אוריה שביט הוא מרצה בכיר בחוג ללימודי הערבית והאסלאם ובתוכנית למדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב. אופיר וינטר הוא תלמיד לתואר שלישי בבית הספר להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב