ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור

 
 
 
לראות, לזכור, לכתוב
יצירה מהטובות שנכתבו בעברית, ובה נחשף המשורר במלוא כנותו ותבונתו המפוכחת
שמעון בוזגלו, ישראל היום, על אל המקום האחר, ספר שיריו האחרון של חיים גורי  
 
התרחשויות הזויות בשוליים החרישיים
המשוררת אילנה יפה מציגה עולם פנטסטי מעניין ומופרע
ביקורת על "אירוע לילי" - שיר מתוך פיונית על לוח ריק, שלקח אותנו למחוזות האבסורד של השירה העברית  
 
בהתחלה פחדתי מהעיניים שלו. אבל אז הבנתי שאני כותב על נפילתו
הספר היעלמותו של יוזף מנגלה מבקש לנתץ את המיתוס על שנותיו האחרונות של אחד הפושעים הנאצים המבוקשים בעולם. מחברו, אוליביה גז, מסביר בביקור בארץ מדוע חשוב למרות הכל להתייחס אליו כאל בן אנוש 
 
 

איכויות שונות של יחסים עם אלוהים

שירי כיסופים של המשוררת אל אביה ואל אלוהיה מציגים דוגמה מופלאה לדיאלוג אינטימי שיסודו בשפה דתית. פרדוקסלית, השימוש בתבנית התפילה העתיקה מאפשר את חופש הביטוי החדש
חנה פנחסי על 'מפחדך בשרי' - ספר השירים החדש של בכל סרלואי

 
 
 
 
 
איך אני יכול להסביר לך מה ההרגשה להיות שחור 
רות אלמוג על הסיפורת האפרו־ אמריקאית:  ג'יימס בולדווין והולכים לפגוש את האיש "קובץ סיפורים מרשים" וגייל ג'ונס | קוריגדורה - "ספר מטלטל. קריאת חובה"
הרשימה כאן
 
 
שירת קודש מקורית להפליא
אלי הירש על מפחדך בשרי - ספרה של בכל סרלואי. הרשימה כאן>
 
 מן העיתונות>>>

 המלצות קודמות >>>
 
להמלצות נוספות >>


Share
נבדה / מיטל זהר
נבדה נפתח בהתרסקות מטוס, ובקופסה שחורה שמתגלה שנים אחר כך בלב הבית. בתנועה שחוצה יבשות ומדלגת קדימה ואחורה בזמן, מנסה המספרת לאתר את החלקים שהתפזרו, ולהרכיב מחדש את דמותו של אביה, הטייס, ואת סיפור המשפחה.

הפרוזה הלירית של נבדה הולכת על חבל דק שבין התפרקות ללכידוּת. מתוך השברים הולך ונבנה הסיפור, פיסות של חיים, אֵבל, אשמה וכמיהה. אט־אט נחשף מרחב משפחתי שהוא אתר התרסקות, דגם משפחתי שנמצא “בתוך שבר אחד גדול". יותר מכול נבדה הוא סיפור על אב ובתו: אב שקומתו הולכת ונכפפת, וילדה שבגיל שש מנסה, כמו אביה, לעוף.

זהו ספרה הראשון בפרוזה של מיטל זהר. ספר שיריה, הבית לָקח (הליקון, 2014), זכה בפרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם ובשבחי הביקורת.



              

1
באוגוסט 1978 הוא התרסק לתוך תעלה בגבול המערבי של
מדינת נבדה. הוא לקח אתו למטה שני חברים, אחד איבד יד,
השני את שתי הרגליים. הוא עצמו נחבל בגב ובראש, חתך
אופקי במצח, מקביל כמו פלס לאדמה. חרטום המטוס נמעך
כמו קופסת שימורים. הוא זחל מהחלון החוצה, חצה על
הבטן את Highway 50, רצה להזעיק עזרה. כעבור יומיים
מצאו אותו זרוק ליד תא טלפון עם אסימון ביד. במטוס לא
היתה קופסה שחורה.
עוד לא נולדתי כשזה קרה ומעולם לא סיפרו לי על זה.


בין 1 ל־2
היתה קופסה שחורה: התאונה נגרמה בשל טעות אנוש,
הטייס טעה בהערכת הגובה. הוא יצא מזה בחיים, אבל
בגלל שברים בחוליות עמוד השדרה איבד כמה סנטימטרים
מגובהו. אפשר לומר שהחיים כופפו אותו (שהוא הלך
והתמעט).

 

2
היינו צריכים להביא הורים שעוסקים במקצוע מעניין. שבוע
לפני היה אדריכל, שבועיים לפני זה גם )למורה לא היה נעים
לסרב(. טייס היה כבר סיפור אחר. שני ילדים הגיעו אחרי
שכל השבוע הם היו חולים.
הוא פתח בכמה מילים כלליות על מכניקה, אחר כך
הסביר על כוחות אווירודינמיים: משקל, עילוי, דחף וגְרר.
הוא התעכב יותר מדי ובלי שהתכוון על כוח העילוי והרחיב
בנושא הפרשי לחצים, אפילו הזכיר את עקרון בֶּרנולי (היינו
בכיתה ב'). בסוף ביקש שכל אחד יוציא דף, הראה איך
לבנות כנפיים, אמר לנשוף.
לא קרה כלום. בכל אופן לא משהו שיכולנו להבחין בו.
סשה ספיבק מעך את הנייר לכדור וניסה לקלוע לפח. אופיר
פרידמן שאל כמה זמן נשאר עד ההפסקה. המורה תמי קמה
מהכיסא ואמרה שהמפגש היום יהיה קצר יותר מהמתוכנן.
אבל אבא שלי לא זז: עומד כפוף לפני הלוח, מחייך כמו
אידיוט.



0
המשכתי לשבת בכיתה גם בהפסקה, עם הכנף ביד, נושפת
ונושפת, כמעט מתעלפת מהיפרוונטילציה, רק שמשהו
יקרה. בכל זאת הייתי הבת שלו. 


בניית אתריםבניית אתרים 

הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור