ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור

 התרסה עתירת יופי, שנינה ורגישות נגד עולם המתפרק מיופיו ומערכיו
בכל סרלואי על נפש אחת אחריך, ספרו  של דורי מנור
 

 יאיר אסולין מנסה לפצח את סוד הישראליות

"כי זה כל הספר הזה - פה ושם בארץ ישראל גרסת 2020. זהו מסע אל תוך הפצעים השותתים של ישראל, וכאלה אינם חסרים".
"זהו אכן סיפורה המדויק של ההישרדות הישראלית 2020, ואסולין הוא מטובי מספריה".
אברהם בורג על במקום  יאוש | יאיר אסולין
 
 
תום שפירא, הארץ, על הקסטה השחורה
 
אסירים, שיכורים ונערות הפקר בספר הזמר החדש 
ספרם החדש של תמר ז"ל ועמוס רודנר הוא המשכו הישיר של הספר "זמר'ל", ובו שירי יהדות מ'תחתית החבית'
יעקב בר-און עם צאת הספר
 ממזמר'ל 
 
 
 אולי עוד תצמח מהקורונה תנועת חסידות חדשה
בין לימוד תורה בתנועת המקויה היפנית לעיסוק בשבת דרך זן־בודהיזם, המשורר הרב אלחנן ניר מחפש עניין באזורים "הרחוקים, ללא נקודות ההשקה"
 • לרגל צאת ספר שיריו גוף שנתת בי , הוא מספר על הקיום החדש שהולידה המגיפה ועל חילופי הדורות בציונות הדתית 
 
קווים לדמותו של המוח הישראלי
גמיש אך מבורדק, חכם אך רגשי - ואיינשטיין דווקא היה גאה בו. פרופ' גד יאיר מפענח בספרו החדש את המוח והחשיבה הישראליים, ומסביר למה מדעניות ישראליות נחשבות בעולם ל"סופר וומן" ולמה האקדמיה שלנו היא בסך הכול "פייק אקדמיה"
רן בן-נון עם צאת הספר המוח הסורר- הזמנה לפגישה עם המדע הישראלי' של גד יאיר.  
 
 רציתי להשמיע את קולם של הסובלים מאלימות
בלצאנו על הסיפור שמאחורי ספרו ועל איטליה בימי הקורונה. ראיון עם
 מארקו בלצאנו שספרו לא אזוז מכאן ראה אור לפני מספר שבועות
 
 
 
יצירת מופת מכשפת, שמהדהדת את סבלן של נשים העוברות התעללות באשר הן
תמר רותם על  קוֹרִיגדוֹרָה מאת גֵייל ג'ונס 
 
שירה צלולה ומדוייקת כל כך
שירה המבוססת על איפוק, אנדרסטייטמנט, איזונים פנימיים עדינים, מידה נכונה וצניעות.
 
אלי הירש על
שאשה אינה אלוהים, ספר השירים של רוחמה וייס
 
מתי יונח לך ארצי, ארצי העשנה — שנתיים אחרי מות חיים גורי, ספר חדש
שנתיים אחרי מותו של חיים גורי השלימו אשתו ושלוש בנותיו את הוצאת ספר שיריו האחרון, אל המקום האחר, והן מספרות על לבטי העריכה ועל החיים עם האדם המורכב שידע בעל פה אינספור שירים ושכתב על עצמו: "אני מלחמת אזרחים"

כתבה של גילי איזיקוביץ
 

 
להמלצות נוספות >>


שיר השבוע>
נפש אחת אחריך | דורי מנור
Share
 
 

נפש אחת אחריך ספר השירה החמישי של דורי מנור ממשיך את המהלך פורץ הדרך שהוביל בשירה העברית בשני העשורים האחרונים ומוסיף עליו נדבך חדש ורב השראה. בספרו החדש עורך המשורר חשבון נפש נוקב ומפנה מבט אמיץ וחד אל תחנות חייו. דורי מנור יוצר כאן אוטוביוגרפיה שירית משוכללת, המעמידה אותו חשוף מִתמיד אל מול קוראיו וקוראותיו.

הספר נחלק למחזורי שירה שונים, בהם שירי אהבה, פרידה ומשפחה, המחזור הפוליטי והכאוב "עצי ארצנו", המחזור הארס־פואטי "סדנת שירה", ועוד.

 
           אבא עם ילד

            You beat time on my head
       ,With a palm caked hard by dir
         Then waltzed me off to bed
  .Still clinging to your shirt
        (My Papa's Waltz, Theodore Roethke)

מִתַּחַת לְכַפּוֹת רַגְלַי הַקְּטַנְטַנּוֹת,
כַּפּוֹת רַגְלַיִם שֶׁל פָּעוֹט כְּבֶן שָׁנָה,
הֵנַחְתָּ אֶת כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ, לְהַקְנוֹת
מְעַט מֵחֹם גּוּפְךָ לְגוּף שֶׁהִתְעַנָּה
בְּטִלְטוּלֵי הַשֶּׁתֶן, וּמִתּוֹךְ שֵׁנָה
הֵטִיל אֶת כָּל מֵימָיו בְּאֶמְצַע הַסָּדִין
וְהִתְעוֹרֵר קוֹדֵחַ, וּמֵרֹב צִנָּה
דִּדָּה אֶל הָאַסְלָה כָּנוּעַ וְעָדִין 
וְחַף מִכָּל יְכֹלֶת לְבַטֵּא אֶת מָה 
שֶׁיּוֹם אֶחָד יֵיטִיב (הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכֶּם)
לְהַבִּיעוֹ: אֶת סוֹד הַדָּם וְהַצָּמָא.         
מוּל הָאַסְלָה הָלַךְ הַסּוֹד וְהִתְרַקֵּם,
וּכְשֶׁסּוֹף-סוֹף פָּרַץ, וְקִלּוּחוֹ אַפְסִי,
אֲנִי הָיִיתִי מֶלֶךְ וְאַתָּה - סוּסִי.
      

נפש אחת אחריךָ / דורי מנור

    
    
         

כָּפִיל


אָמַרְתָּ לָהּ לָלֶכֶת לְהַפִּיל.
אָמַרְתָּ. לֹא הוֹרֵיתָ, לֹא צִוִּיתָ - 
זֶה לֹא הָיָה נָחוּץ כָּאן: הַכָּפִיל
שֶׁבְּמֵעֶיהָ צָף עַכְשָׁו, עֲבִיט הַ-
שׁוֹפְכִין שֶׁל הַגֶּנֶטִיקָה שֶׁלְּךָ,
צָרִיךְ הָיָה לִשְׁפֹּךְ אוֹתוֹ בְּטֶרֶם
יַכֶּה גַּלִּים בְּעֵץ הַמִּשְׁפָּחָה,
וְהִיא צִיְּתָה: הַלֹּא הֵטַלְתָּ חֵרֶם
עַל הָרִקְמָה הַזֹּאת הָאֲפִילָה,
עַל הָרִקְמָה הַזֹּאת שֶׁכֹּה דָּמְתָה לִי,
אַךְ לֹא הָיְתָה אֲנִי: הִיא צָלְלָה,
אָמוֹדָאִית, בַּלֵּחַ הַפָטָלִי,
וְנִבְלְעָה: שִׁכְרוֹן מַעֲמַקָּיו
שֶׁל אָח שֶׁלֹּא נִרְקַם וְלֹא נִרְקַב.
 
  
 



  
 
השושנים הלבנות

מִתַּחַת לַכֻּרְכָּר שֶׁל גַּן הָעַצְמָאוּת
עוֹצֶרֶת לִי, וְלֹא בַּחֲרִיקַת בְּלָמִים,
סוּבָּרוֹ לְבָנָה (גִּיל שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה. קֵהוּת
חוֹרֶכֶת), וְנוֹהֵג בָּהּ בְּמַבָּט מַשְׁמִים 

בָּחוּר. לֹא בְּמֵיטַב שְׁנוֹתָיו, אֲבָל בָּחוּר. 
אֲנִי זוֹכֵר שֶׁהוּא טָעַן שֶׁשְּׁמוֹ הוּא רֹתֶם.
אֲנִי הָיִיתִי "לִיאוֹר" בְּמִלְּעֵיל עָכוּר. 
הִרְהַרְתִּי: הַדְּבָרִים שֶׁעֲלוּלִים לִקְרוֹת הֵם

אוֹתָם דְּבָרִים שֶׁכָּךְ אוֹ כָּךְ צְרִיכִים לִקְרוֹת. 
עָלִיתִי לַסּוּבָּרוֹ. חֻלְצָתוֹ הָיְתָה
מִסּוּג חֻלְצוֹת הָרֶשֶׁת. גֶּבֶר מְעָרוֹת:
רוֹפֵס, רָחָב, שָׂעִיר. הִבְחַנְתִּי בַּבְּלִיטָה

בְּמִכְנָסָיו (נִדְמֶה לִי שֶׁאָמַר: "מִכְנָס").
יָדַעְתִּי שֶׁעָלַי לִטֹּל אוֹתָהּ אֶל פִּי.
נָטַלְתִּי. אוֹר צָהֹב זָלַג מִן הַפָּנָס
הַיְשֵׁר אֶל חֲלָצָיו. הַקֹּר הָיָה מַקְפִּיא

אַף שֶׁהָיָה זֶה חֹדֶשׁ יוּלִי הַנּוֹזְלִי. 
("הָאֱלֹהִי", קָרָא לוֹ פַּעַם – לֵךְ תָּבִין –
קָוָאפִיס). לֹא זָכוּר לִי מָה הָיָה גְּמוּלִי
בַּחֲלִיפִין הָאֵלֶּה. לֹא תִּשְׁעָה קַבִּין

שֶׁל חֶסֶד, מִן הַסְּתָם. אוּלַי פְּצִיעָה דַּקָּה
בְּמָה שֶּׁעַד אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה מָתוּחַ.
הַהֶגֶה הִסְתַּחְרֵר מוּלֵנוּ בְּלִי תְּשׁוּקָה
וְהַזֵּעָה נִגְּרָה וְהָרֵיחוֹת שִׁטּוּ אַךְ

הַשֶּׁמֶשׁ לֹא עָלְתָה עַד שֶׁנִּגְמַר הָאַקְט
וּמִשּׁוּם כָּךְ אוּלַי עוֹד לֹא הָלַכְתְּ לִישֹׁן. 
כְּשֶׁשַּׁבְתִּי אַחַר כָּךְ הַבַּיְתָה כְּבָר חָמַקְתְּ
לַחֶדֶר, לֹא שָׁאַלְתְּ אִם הוּא הָיָה רִאשׁוֹן 
 


וְלֹא רָצִיתְ לָדַעַת מָה הָיָה חֶלְקוֹ
וּמָה הָיָה חֶלְקִי וְאֵיזֶה סוֹף צִפָּה לִי. 
כָּל זֶה הַלֹּא הָיָה יָדוּעַ לָךְ בֵּין כֹּה
וָכֹה, גַּם בְּלִי מִלִּים. עוֹד לַיְלָה אֶדִיפָּלִי


עָבַר עָלֵינוּ. לֹא תָּמַהְתְּ וְלֹא שָׁאַלְתְּ
אִם זֶה שֶׁעֲזָבַנִי לִי הָיָה יָקָר
מִמֵּךְ: בַּחֲדָרֵינוּ אַתְּ חָלַמְתְּ בְּאַלְט,
אֲנִי בְּבָּרִיטוֹן, עַל רֶכֶס הַכֻּרְכָּר

שֶׁמִּתַּחְתָּיו לֹא דְּרָמָה הִתְרַגְּשָׁה הַיּוֹם
אֶלָּא הֶמְשֵׁךְ יָשִׁיר לַיֶּלֶד שֶׁכִּסִּית,
הַיֶּלֶד שֶׁתָּפַח מִזֶּרַע וּמֵחֹם
וְהִתְכַּסָּה כָּל לַיְלָה בְּשִׁכְבָה אַרְסִית

וְכָךְ יָצָא לִרְעוֹת בִּשְׂדוֹת זָרִים, שֻׁמָּן
לוֹפֵת אֶת אֵיבָרָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יָגִיחוּ
מֵחֵמֶת חֲלִילָיו, וְאִם נוֹתַר סִימָן
לְיַלְדוּתוֹ, וַדַּאי סִימָן בִּלְתִּי-הָפִיךְ הוּא –

אוּלַי מֵרוֹץ הַדָּם בְּמַעֲלֶה פָּנָיו,
אוּלַי אִישׁוֹן-יַלְדוּת שֶׁעוֹד נוֹתָר פָּקוּחַ.
רְאִי אוֹתוֹ: עַכְשָׁו קָרוּעַ בּוֹ אֶשְׁנָב,
פִּרְצָה שֶׁלֹּא תּוּגַף כָּל עוֹד תִּהְיֶה בּוֹ רוּחַ. 

אֲנִי זוֹכֵר כֵּיצַד מֻקְדָּם לְמָחֳרָת
עַל הַסָּדִין מָצָאת שְׁתֵּי שׁוֹשַׁנִּים צְחוֹרוֹת,
שְׁתֵּי שׁוֹשַׁנֵּי חָלָב שֶׁנִּיחוֹחָן נֶחְרַת
לַנֶּצַח בִּנְחִירַי וּלְעוֹלָם יַחְרֹת,

כְּמוֹ קַעֲקוּעַ, קַו שֶׁל בֹּשֶׁת בְּמַבָּט
עֵינַי, וְתָו שֶׁל שִׁיר בְּתוֹךְ הַנֶּפֶשׁ פְּנִימָה.
הֵבֵאתִי לָךְ פְּרָחִים יָפִים לִכְבוֹד שַׁבָּת.
הֵבֵאתִי לָךְ פְּרָחִים. אַתְּ עוֹד כּוֹעֶסֶת, אִמָּא?
    
    
    
 
שעת הנפילה  
                          "בְּני, זה רק פס של ערפל"
                                     (גתה, "שר היער")
אַתָּה נוֹפֵל נוֹפֵל נוֹפֵל נוֹפֵל,
שׁוֹכֵב עַל הָרִצְפָּה עֲרוּף כּוֹחוֹת,
וּמַבָּטְךָ הוּא פַּס שֶׁל עֲרָפֶל.

לַשָּׁוְא אֶל הָאִלּוּחַ הָאָפֵל
שֶׁל דָּם וַאֲלוּנְקָה וַאֲנָחוֹת 
אַתָּה נוֹפֵל נוֹפֵל נוֹפֵל נוֹפֵל,

בְּלִי סוּס וּבְלִי אֻכָּף: הַיָּם טוֹפֵל
עָלֶיךָ שׁוּנִיּוֹת לֹא-מִתְאַחוֹת
וּמַבָּטְךָ הוּא פַּס שֶׁל עֲרָפֶל.

קִצְּךָ אֵינוֹ מָלוּחַ, הוּא תָּפֵל,
וְלֹא תּוּכַל לָצוּף בּוֹ אוֹ לִשְׂחוֹת,
אַתָּה נוֹפֵל נוֹפֵל נוֹפֵל נוֹפֵל

אֵלַי, שֶׁעַל כָּרְחִי אֲנִי כּוֹפֵל
כָּל תָּא בְּךָ. עֵינֶיךָ מִתְהַפְּכוֹת, 
וּמַבָּטְךָ הוּא פַּס שֶׁל עֲרָפֶל.

הַפַּעַם לֹא תִּגְאֶה ותִּשָּׁפֵל, 
אֵין טַעַם, אַבָּא. רוּחַ מֵרוּחוֹת,  
אַתָּה נוֹפֵל נוֹפֵל נוֹפֵל נוֹפֵל,
וּמַבָּטְךָ הוּא פַּס שֶׁל עֲרָפֶל.

אוגוסט 2019
          
אבא

נֶפֶשׁ אַחַת אַחֲרֶיךָ,
גַּם בִּי מִתְאָרֵחַ הַזְּמַן. 
גַּם בִּי הוּא זוֹרֵחַ
כְּמוֹ נֵר בְּמִכְרֶה, אַךְ
גַּם בִּי לֹא יוֹתִיר 
סִימָן.

נֶפֶשׁ אַחַת אַחֲרֶיךָ -
זֶה מַהֲלַךְ הַדּוֹרוֹת.
וְלִי הָעָנְקָה 
פְּרִיוִילֶגְיָה זַכָּה:
לִפְרֹחַ
וְלֹא 
לִפְרוֹת.

נֶפֶשׁ אַחַת אַחֲרֶיךָ,
שָׁעָה שֶׁאֵלֵךְ לֹא אוֹתִיר
לֹא נֵר נְשָׁמָה
לֹא אֱמֶת עֲרֻמָּה
לֹא פֵּשֶׁר בִּלְתִּי-פָּתִיר.

תִּנְשֶׁמֶת אַחַת פּוֹרַחַת
מֵאֶמְצַע הָעֵץ, וַאֲנִי
פּוֹרֵחַ כָּמוֹהָ.
לִדְאוֹת וְלִתְמֹהַּ:
זֶה פֵּשֶׁר הַזְּמַן,
זְמַנִּי. 
    
    
  
השיעול (אמא)

בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת הִיא הָיְתָה מִשְׁתַּעֶלֶת
כְּשֵׁם שֶׁיָּשִׁישׁ יְהוּדִי נֶאֱנָח.
הָיִיתִי אוֹרֵב לְבוֹאָהּ בְּלִי תּוֹחֶלֶת,
בְּלִי דֹּפֶק, בְּלִי נֶשֶׁק, בְּלֵב מְקֻנָּח,

בְּעַיִן אִלֶּמֶת. עַל גְּדוֹת הַמִּרְפֶּסֶת 
(לִפְנֵי שֶׁסָּגְרוּ אוֹתָהּ שְׁנוֹת הַשִּׁבְעִים)
הָיִיתִי אוֹרֵב לְבוֹאָהּ וְלוֹעֵס אֶת
הַחֹד הַקֵּהֶה שֶׁל הַגַּעְגּוּעִים,

הַחֹד הַקֵּהֶה שֶׁל יַלְדֵי הַמַּפְתֵּחַ,
שֶׁל מִי שֶׁיָּדַע לַהֲזוֹת אַפְּרַקְדָּן
(הָאֵם? מַזְכִּירָה. וְהָאָב? מְאַבְטֵחַ)
עַל גְּדוֹת הַמִּרְפֶּסֶת, עַל אֶדֶן סוֹדָן

שֶׁל שְׁנוֹת הַכִּלְאַיִם. אַיֶּלֶת הָעֶרֶב
הִבְלִיחָה, רוֹעֶדֶת, בְּג'וּנְגֶּל מִיכָה.
מִשְּׂמֹאל? מְכוֹנִית. מִיָּמִין? כּוֹבַע גֶּרֶב. 
שׁוֹדֵד? מְחַבֵּל? בִּגְלַדְיוֹלָה דְּרוּכָה

הָיִיתִי מַבִּיט עַד לִכְלוֹת הָעֵינַיִם, 
כּוֹסֵס אֶת הַלַּהַב בְּשֵׁן חֲסֵרָה. 
הָיִיתִי בּוֹדֵק בְּאָזְנִי הַקְּטַנָּה אִם
נִשְׁמַע כְּבָר שִׁעוּל נִשְׁמָתָהּ הַנּוֹרָא.

בָּאֹפֶק עָלָה, מְעֻרְטָל, הַיָּרֵחַ.
מֵחוֹף מְצִיצִים הִתְחַשֵּׁר וְנִקְרַשׁ
הַבְלוֹ שֶׁל הַיָּם הַגָּדוֹל, וּפוֹרֵחַ,
פּוֹרֵחַ כְּפֶרַח שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ,

בָּקַע הֶעָשָׁן הַוָּרֹד מִתַּמֵּר כְּ
רַקֶּפֶת בּוֹטָה מֵהַפָאלוּס הַשָּׂב
שֶׁל רֵדִינְג. מִשְּׂמֹאל הִתְאַכְזֵר ד"ר שְׁמֶערְקֶע,
רוֹפֵא הַיְּלָדִים. מִיָּמִין הַקַּצָּב,

קָשִׁישׁ עִם מִסְפָּר עַל הַנֶּפֶשׁ, מְנַשֶּׁה,
הָיָה מְעַסֶּה גּוּשׁ בָּשָׂר יְהוּדִי
בְּחֵשֶׁק מַטְרִיד, וַאֲנִי כָּל אֵימַת שֶׁ
עָבַרְתִּי לְיַד הָאִטְלִיז יְחִידִי
 


 
הָיִיתִי אוֹטֵם אֶת אַפִּי וְעוֹצֵם אֶת
עֵינַי, מִסְתַּחְרֵר מִנִּיחוֹחַ הַדָּם –
אֲוִיר הַזְּקֵנִים הַמַּצְחִין מִכֻּסֶּמֶת,
מֵאוֹשְׁוִיץ, מִמִּין וּמִסּוֹף הָאָדָם.

וְעוֹד מִיָּמִין לֹא אַחַת הִתְפַּתֵּיתִי,
נוֹהֶה כְּמוֹ פַּרְפַּר לַאֲבַק סַכָּנָה,
אֶל עוֹר הַיַּחְמוּר הָעַתִּיק, הַפָּתֶטִי,
שֶׁל פֶרְמָן, שׁוֹמֶרֶת הַסַּף הַזְּקֵנָה

שֶׁל כּוּךְ הַקְּסָמִים, שֶׁל אוֹתוֹ אֶלְדּוֹרָדוֹ
שֶׁרַק הַתְּמִימִים יְכַנּוּ "סִפְרִיָּה",
וּבוֹ (הֲיַגְלִידוּ בִּלְתִּי אִם נוֹעֲדוּ?)
גְּוִילֵי הַפָּנִים שֶׁל אוֹתָהּ עִבְרִיָּה

צֶרְבֶּרִית הָפְכוּ לִכְרִיכָה מְחֻסְפֶּסֶת,
עִסָּה שֶׁל רְקַב תַּפּוּחִים וְתַכְשִׁיר
נִקּוּי, שֶׁבָּשְׂמָם הִשְׂתָּרֵךְ עַד מִרְפֶּסֶת
הַבַּיִת בְּשֹׁבֶל עָכוּר וְעָשִׁיר. 

וְשָׁם, בַּמִּרְפֶּסֶת, בְּלִי חֹד וּבְלִי דֹּפֶק, 
הָיִיתִי כּוֹרֶה אֶת אָזְנִי עַד כְּאֵב
לְקוֹל הַשִּׁעוּל הֶעָמֹק שֶׁאֶת אֹפֶק
מִיכָה יְפַלַּח כִּילָלָה שֶׁל זְאֵב,

לְקוֹל הַשִּׁעוּל הַגּוֹאֵל שֶׁיַּבְטִיחַ
שֶׁתֵּכֵף מְחוֹל הָעֶרְגָּה יִפָּסֵק:
הַקֶּרַח הָאַרְקְטִי יָשׁוּב לִהְיוֹת טִיחַ,
הַשֶּׁמֶשׁ תָּשׁוּב לִהְיוֹת אֲפַרְסֵק,

הַמּוֹחַ יָשׁוּב לִמְקוֹמוֹ בַּגֻּלְגֹּלֶת,
הַדֹּפֶק יָשׁוּב לַחֲלַל הֶחָזֶה.
הָיִיתִי הוֹזֶה אֶת בּוֹאָהּ כְּמַפֹּלֶת
בְּאֶמְצַע הַנֶּפֶשׁ, הָיִיתִי הוֹזֶה

כֵּיצַד הִיא חוֹזֶרֶת בְּאֶמְצַע מוֹתָהּ, עִם
שִׁעוּל מְסֻכָּן וּבָשָׂר מְפַכֶּה. 
וּשְׁנוֹת הַשִּׁבְעִים הִתְחַלְּפוּ וּבֵינְתַיִם
הִיא שָׁבָה, אֲבָל אֲנִי עוֹד מְחַכֶּה.
    
    
 
אודָה לְאקליפטוס ולברוש

  "הקשה והחזק הם מלוויו של המוות / הרך והחלש
הם מלוויהם של החיים. 
לפיכך: / נשק חזק לא יגבר / עץ חזק ייכרת."
(לאו דזה, מסינית: דן דאור ויואב אריאל)

בְּתַמּוּז אוֹ אַב, בְּצֵל
אֵיקָלִיפְּטוּס רְעַבְתַּן
נַעַר בְּמַדִּים קוֹדֵחַ
וְהוֹזֶה עַל יוֹנָתָן.

הוּא - דָּוִד, וְנִפְלְאַתָה
תְּשׁוּקָתָם הָעַתִּיקָה.
זְכֹר, אָהוּב, מֵאַיִן בָּאתָ,
וְהֵיכָן אַתָּה נִתְקָע.

זְכֹר, אָהוּב, שֶׁאַךְ הֵגַחְתָּ
מֵעַצְבוּת אִמְּךָ - וּכְבָר
בָּא אוֹיֵב עִם מֶלְקָחַיִם
וְגָדַם אֶת הָאֵיבָר

שֶׁאֲפִלּוּ תְּשׁוּקָתֵנוּ 
לֹא תַּצְלִיחַ לְאַחוֹת.
כְּמוֹ הַשֵּׁד בְּ-Struwwelpeter,
בִּזְרוֹעוֹת מְאֻנָּכוֹת,

הוּא רִחֵף וְעָט בְּזַעַף
עַל רַקֶּפֶת עָרְלָתְךָ,
וְחָשַׂף אֶת קְצֵה הַפֶּרַח
לִתְשׂוּאוֹת הַמִּשְׁפָּחָה.

וּבִמְקוֹם לִשְׁמֹר עָלֶיךָ
מֵהַחֹלִי הַגַּבְרִי
גַּם אִמְּךָ חָבְרָה לַשֵּׁבֶט
וְהַסְּגִירָה בֵּן בָּרִיא

לְיָדָיו שֶׁל הַקּוֹטֵעַ,
כְּפִי שֶׁעוֹד מְעַט תַּפְקִיר
אֶת יוֹצֵא מְחִלּוֹתֶיהָ,
יוֹנָתָן-מַשְׁתִּין-בַּקִּיר, 
 

 

 



לְחַסְדּוֹ שֶׁל אֵל הֶחָאקִי
הַזּוֹבֵחַ נְעָרִים.
רוּחַ עֲקֵדַת יִצְחָק הִיא
הַנִּשֵּׂאת מִן הֶהָרִים

וְנוֹשֶׁבֶת מַעֲרָבָה - 
טֹל אֶת יַעֲרַת הַדְּבַשׁ
וַעֲשֵׂה כְּמוֹ סַבָּא-רַבָּא
בַּגּוֹלָה: הֱיֵה חַלָּשׁ

וְעָנֹג, וְסַר-מִנֶּשֶׁק,
וְקַנַּח הֵיטֵב אֶת דַּם
גַּבְרוּתְךָ בִּדְבַשׁ הַחֵשֶׁק -
אַל תֵּצֵא לְמִלְחַמְתָּם.

אַל תֵּצֵא! הַבֵּט בְּלִי פַּחַד
בְּקָצִין, רוֹפֵא אוֹ רַב
הַיּוֹשְׁבִים לָהֶם אִישׁ תַּחַת
בְּרוֹשׁ מוֹתוֹ וּבְרוֹשׁ חַיָּיו,

וּמוּלָם, בְּלֵב נָשִׁי אַךְ
בְּחָרוֹן גַּבְרִי אָיֹם,
אֶת זַרְעוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ
תְּשַׁחֵת אִתִּי הַיּוֹם.

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תֵּצֵא אֶל
מִלְחַמְתָּם הָאֲבוּדָה.
בּוֹא, הָנֵף אִתִּי אֶת דֶּגֶל
הַנּוֹטְשִׁים אֶת יְהוּדָה! -

עַד שֶׁעֵץ הָאֵיקָלִיפְּטוּס
הַצּוֹפֶה בָּנוּ יָעִיד:
מִזַּרְעֵנוּ הַקּוֹדֵחַ
נְיַסֵּד אֶת בֵּית דָּוִד.
    
    
 
העברית ואתה

א
צַיֵּר עִגּוּל סְבִיב עַצְמְךָ
וְשָׂא שִׁבְעִים שָׁנָה
תְּפִלָּה לַגֶּשֶׁם שֶׁיָּבוֹא
וְלַמַּנְגִּינָה.

סוֹפוֹ שֶׁל פֶּרַח הֶחָרוּב
לָתֵת אֶת נִיחוֹחוֹ
בְּזַרְעֲךָ וּבְשִׁירְךָ
אוֹיֵב הַמִּשְׁפָּחוֹת,

אוֹיֵב הָרֹב, אוֹיֵב הָעָם,
אוֹיֵב הַיֻּהֲרָה
לָשֵׂאת בְּנֵטֶל הַקִּיּוּם
בְּלֹא שִׁירָה.
 
  

 


 





 


בניית אתריםבניית אתרים 

הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור