אבא שלה היה פול ניומן של חדרה. אבל הוא מת והיא נוסעת לפריז, לברוא את עצמה מחדש בדמות שחקניות הקולנוע הצרפתיות שהעריץ, ולמצוא לעצמה מאהב חדש.
בשפה שנעה בטבעיות מפליאה על הגבול הדק שבין הפרוזה לשירה מספרת שירה פנקס בספר אוריאן את קורותיה של צעירה ישראלית בפריז, אוֹ-פֶּר שנכנסת לבית של משפחה זרה, ספק בית חלומות ספק כלוב זהב שבו כלואה חושניות גדולה. סיפורה הוא דרמה קאמרית, במִספר שחקניה המצומצם וגם בהדהוד למקור המילה, דרמה-של-חדר. שוב ושוב עולה הניגוד שבין ה-master's room לבין החדר הצר המוקצה לגיבורה, בין האגף השחור לבין האגף הלבן בבית הפריזאי היפה, בין החֶברה הגבוהה של עיר האורות לבין אנדרה אַסוַוד הפראי והמורד שקורא עליה תיגר – והיא ביניהם, מגלה בחדרי-חדרים סודות שאיש לא דִמיין.
שירה פנקס, אדריכלית, פרסמה סיפורים קצרים בכתבי עת. זהו ספר ביכוריה.
הספר מצטייר כרומן חניכה מודרני, נשי, המעוצב בצבעי שחור-לבן מינימליסטיים – החל מהסרטים הישנים שבהם צופה הגיבורה, הַמשך בתיאור הבית על שני אגפיו, השחור והלבן, וכלה באִפיון החֶברה הגבוהה של פריז, על דמויותיה ה"לבנות", שהשְחוֹר מאיים עליהן. השחור והלבן מתגלים כך במלוא עומקם ומצפינים תשוקות גדולות ויצרים עזים.
גדעון טיקוצקי
זוכה פרס שרת התרבות בתחומי היצירה הספרותית.
מנימוקי השופטים: הרחק מהעיר חדרה של ילדותה, הרחק מהסביבה המשפחתית החונקת ומן האב המת שהיה "פול ניומן של חדרה", המספרת ב"אוריאן", ספרה היפה של שירה פנקס, בוראת לעצמה חיים חדשים. זהו סיפור מרתק על הגירה ועל רב-תרבותיות, שבנימה הצרפתית המעודנת השרויה עליו יש משום חידוש והבטחה אמיתית לספרות הישראלית הצעירה.
טעימה מהספר >>
ספר מרשים במידה רבה וראוי בהחלט לתשומת לב אוהדת ולהתייחסות
אריק גלסנר מתענג על רגעי היופי בספר
לאהוב, להתפייט ולכתוב
ההפתעה של החודשים האחרונים.
"
כתיבה ייחודית שלא משעממת לרגע" - אברהם בלבן ממליץ מאו