הממואר של לאה גולדברג על המשורר אבהרם בן-יצחק (סוֹנֶה), מן המשוררים החידתיים שקמו בשירה העברית החדשה, הוא מפסגות הפרוזה העברית. הספר ראה לראשונה אור ב-1952, כשנה לאחר מותו של בן-יצחק, והוא נדפס כעת במהדורה מחודשת.
"לאלה אשר זכו להיות בקרבתו שנים רבות, לשמוע מפיו את דבריו הנפלאים, את שיחותיו, את סיפוריו, הערותיו, הגדרותיו המדויקות והמזהירות, נדמה, כי קיבלו מידיו אוצר יקר, יקר מכדי שיישאר ברשות היחיד, ואי אפשר שיחלוף וישתכח כשנחלוף ונישכח מלב אנחנו. בתקווה מעטה, שאולי יעלה בידי למסור מקצת דמותו הרוחנית של המשורר אני כותבת את הדפים האלה".