שירת השחרור | רחלי אברהם איתן

 

שירת השַּׁחרור מזווית של אישה שהייתה נתונה למצוקה ממושכת:

שירת השַּׁחרור

אֵין הַצַּיָּד שׁוֹמֵעַ שִׁירַת הַשַּׁחְרוּר
שֶׁפָּרַח מִקֵּן מְמֻלְכָּד
אֶל בַּדֵּי הַסִּגָּלוֹן
מְסֻחְרָר מִשְּׁלַל דְּרוֹר.

הַצַּיָּד לָכוּד בִּסְחַרְחֶרֶת מַחְשָׁבוֹת
לְקַפֵּד חֵרוּתוֹ
רוֹקֵם בַּגֻּמְחָה כּוּרִים לְהָרַע.
יוֹם וָיוֹם מִמֶּנּוּ נִקְרַע - - -

הַשַּׁחְרוּר כְּבָר בַּצַּמֶּרֶת
שָׁר אֶת רִקּוּד הַזְּמַן הַמְּקָרֵב
אוֹהֲבִים
וּמַנִּיחַ לְעוֹלְבֵי הַחַיִּים

לְהֵאָסֵף אֶל כִּלְאָם.



חור בלב

"יֵשׁ לִי חוֹר בַּלֵּב" – הִפְטִיר
וּתְבוּנַת עֵינָיו נִפְקְחָה כִּמְנִיפַת שֶׁמֶשׁ
מִתּוֹךְ הִלָּה וְרֻדָּה.
בְּלִבִּי הַחוֹר – עָנְתָה אִלְמוּתִי
חוֹר בְּלִבִּי שׁוֹכֵן מִקֶּדֶם
יַלְדָה עִם חוֹר
נִפְעַר לְבוֹר
מָלֵא שְׁכָבוֹת פִּיחַ וְחוֹל
הַזְּמָן.
מַחְלִיף גְּוָנִים כְּצִבְעֵי הָעִתִּים
כְּתַחְבּוֹשׁוֹת מִתְגַּוְּנוֹת בַּפֶּצַע, בַּמֻּגְלָה
וּבַדָּם הַקָּרוּשׁ. נִדְבָּקוֹת לְגִלְדֵי הַנֶּפֶשׁ.
תְּהוֹמוֹת יְכַסְיֻמוּ
קָפְאוּ תְּהוֹמוֹת בְּלֵב יָם
בְּיַם הַלֵּב
לֵב עִם חוֹר. חוֹר שָׁחוֹר
בְּגָלַקְסְיַת הַנֶּפֶשׁ
נֶאֱחֶזֶת בְּקַרְנוֹת הַמִּלִּים
וּבְאַהֲבָה חַמְקָנִית
חַכְמָנִית
לִמְצֹא מָזוֹר
לֶאֱחֹז בְּקֶרֶן אוֹר
לִמְרֹחַ בָּהּ אֶת הַפְּצָעִים.

הַכֹּל טוֹעִים בַּחִיּוּךְ הַמִּתְפַּזֵּר
מְשִׁיבִים חִיּוּךְ וְזֶה עוֹזֵר
לְהִתְנַהֵל בֵּין הַבְּרִיּוֹת
לְכַסּוֹת אֶת הַחֹשֶׁךְ - לְחַיֵּךְ
לְחַיֵּךְ אֶל עַדְשַׁת הַמְּצִיאוּת
...
דִּמְעָה נוֹשֶׁרֶת אֶל תּוֹךְ הַשִּׁיר
מְטַשְׁטֶשֶׁת אֶת הָאוֹתִיּוֹת
אֶת אוֹר עֵינַי ---
עֵינָיו חוֹקְרוֹת בַּנִּסְתָּר,
גּוֹלֶה עֲמֻקּוֹת
מִתְבּוֹנֵן יְשִׁירוֹת
בְּמַבָּט יָרֹק (מְפַתֶּה בְּיָפְיוֹ)
מַה יִתְפֹּס מֵעַצְמִי הַמְּפֻזֶּרֶת
בֵּין אוֹתִיּוֹת "מַחְזוֹר אוֹר..."
מַה אֶתְפֹּס מִתְפִיסָתוֹ
אֶת מַעְגְּלוֹתַי?
מַה מְזַמֵּן אֵלִי בִּשְׁלִיחוּתוֹ?
מִי הַשָּׁלִיחַ וּמִי הַנִּסְעָד?
מִי לְמִי יִסְתֹּם חוֹר בַּלֵּב?

בְּרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם.



פריחת האלמנדה
לאחותי ברוריה ז"ל

הֲוָיָתָהּ עֲמֻקָּה בַּאֲדָמָה פּוֹרֶצֶת אֵלַי
בִּפְרִיחַת הָאַלָמַנְדָה שֶׁשָּׁתַלְנוּ יַחַד.
דֶּלֶת חַיֶּיהָ נִטְרְקָה בְּיִסּוּרִים,
לְאַט-לְאַט נִגְמַר לָהּ הַגּוּף
זֶה הִתְחִיל בָּאֵבָר הַמְּסַמֵּל אֶת הַיֹּפִי הַנָּשִׁי
וְעָבַר אֵל מֶרְכַּז הָרֶחֶם, לְלֹא רַחֵם,
אַחַר-כָּךְ גַּם הָרֵאוֹת, נִגְמַר לָהֶן הָאֲוִיר
וְהַכָּבֵד הֶחְמִיר
הַתְּפִלּוֹת פָּרְצוּ אֶת הַשָּׁמַיִם לְלֹא הוֹעִיל
הָרַב פִהְרֵר הִתְבּוֹנֵן בַּמִּסְמָכִים בְּסֵבֶר פָּנִים רְצִינִי
אָמַר לִי: "אֵין מָה לַעֲשׂוֹת..."
אֲחוֹתִי הִתְקַשְּׁרָה, כְּשֶׁרוּחִי מְבֹהֶלֶת, מְיַחֶלֶת לְתִקְוָה
גֵּרַדְתִּי צְחוֹק מֵאֵיזֶה שֶׁהוּא תָּא נִסְתָּר בְּתוֹכִי
אָמַרְתִּי לָהּ: הַכֹּל בְּסֵדֶר
וְגִלְגַּלְתִּי אִתָּהּ צְחוֹקִים
יוֹם אֶחָד הֵבִינָה... בִּקְּשָׁה מִשְׁאָלָה אַחֲרוֹנָה
הַדַּרְכּוֹן שֶׁלָּהּ נוֹתַר לְלֹא שִׁמּוּשׁ. לֹא הִסְפִּיקָה.
"אֲנִי רוֹצָה לִרְאוֹת אֶת הָאֲדָמָה מִמַּעַל
לִפְנֵי שֶׁאֶתְכַּסֶּה בָּהּ," הִסְבִּירָה.
הִגַּעְנוּ עִם הַטַּיָּס הֶחָבִיב לְמַעֲלוֹת שְׁחָקִים
הַשֶּׁמֶשׁ טִפְטְפָה בֵּין הָעֲנָנִים בְּתוּרֵנוּ אֶת הָאָרֶץ מִמַּעַל.
עַכְשָׁו הִיא שָׁם לְתָמִיד כְּמָטוֹס לְלֹא טַיָּס
עֲנָנִים מִתְפָּרְקִים מְטַפְטְפִים בְּגִבְעוֹלֵי הָאַלָמַנְדָה
כְּאִינְפוּזְיָה. אֲנִי מְטַפֶּלֶת בָּהֶם יוֹם-יוֹם
חָשָׁה אוֹתָהּ בִּפְרִיחַת הָעַד-הַסְּגֻלָּה.