'מות אמי' הוא, קרוב לודאי, ספרו האישי ביותר של נתן זך ואחד הממוארים היפים והמרגשים ביותר בספרות הישראלית.
הספר ראה אור לראשונה לפני כ- 15 שנים, ב- 1997, ומזה זמן רב שלא ניתן היה להשיגו. הוא רואה אור עתה מחדש בתבניתו המקורית, עם איוריו ועיצובו של עופר שפירא.
'פעם אחת סיפרה: כשבאנו לארץ היה לנו הרבה, ולארץ לא היה כלום. עכשיו יש לארץ הרבה ולנו אין כלום.
וכאילו באותו עניין הוסיפה: אילו ידע זאת אביך.'
(מות אמי, עמוד 15)
אני מתבונן היום בתצלום שלה, שהיה שמור כל השנים בידי בן דודי. תצלום מימיה הראשונים בארץ, כנראה. אולי נועד לתעודת זהות. אינני מזהה אותה. צעירה מדי. שערה הערמוני אסוף מעל אוזניה, שביל באמצע חלקת השיער. עור צח, חיוך קל שאינו אומר דבר, שמלה קלה מנוקדת. בה - בעת זכיתי לקבל מאנרי (צבי, כשמו היום) תצלום של סבתי, אם אבי. אותה אני מזהה מיד. פנים נוקשות, חסומות, שפתיים חשוקות, אף צל של ויתור לעולם שאליו הביאה 8 בנים ובנות, שרק אחד מהם אהבה.