קבוצת האינטרוספקטיביסטים (או בשמם היידי: "אינזיך" - בתוך עצמך), שקמה בניו יורק ב-1919, ובראשה המשורר א. ליילס דגלה בשירת יידיש כזרם אחד בשירה האירופית-אמריקאית העכשווית. זוהי שירה עשירת לשון וחדשנית בצורותיה, הקולטת את כל האספקטים הקיומיים והפוליטיים של החיים המודרניים, דרך פריזמת תודעתו הפרטית של המשורר והלא מודע שלו. הספר אינטרוספקטיביזם בניו יורק מציגה את התיאוריה השירית של זרם זה, ומביא מבחר מגוון של שירת ליילס בהתפתחותה, בתרגומו של בנימין הרשב. זוהי שירה בוגרת ומאופקת, רחוקה מן הסנטימנטליות של בני העיירה היהודית. שירה שיש בה גם הימנונים לפלאי הארכיטקטורה של הכרך המודרני, וגם תהודות רגישות לחוויותיו של היחיד המנוכר בעיר הגדולה. עבור ליילס השירה היא יומן אישי "קליידוסקופי", שמבזיק רסיסים צבעוניים של המציאות המודרנית, הכוללת פוליטיקה ופסיכואנליזה, משפטי מוסקבה וקברט כושי בהארלם, קצר בתקשורת בין זוג אוהבים והחום האירוטי של אמהות השבט היהודי. בשירים מהדהדים מאורעות השואה, שמן הפרספקטיבה של לשון היידיש נראית טרגית וסופית.