משה פורת נולד ב-1931 בהאידונאנאש, בצפון מזרחה של הונגריה. את בר המצוה "חגג" במרתף של בית חרושת ללבנים בדברצן, ששימש כתחנת ריכוז של יהודי האזור לפני השלחם לאושוויץ. זה היה בקיץ 1944, חודשים אחדים לאחר השתלטות הגרמנים על הונגריה וסגירתם של היהודים בגטאות במקומותיהם. בשל צירוף מקרים חריג הגיע הנער משה עם אמו ואחיו למחנה עבודה בווינה ומשם במצעד המוות למאוטהאוזן. עשרות מבני משפחתו מצאו את מותם במחנות העבודה והמוות - בהם אביו, אמו ואחיו הבכור. בהפוגה הראשונה הגיע ארצה כמגוייס גח"ל - והוא כמעט בן 17 שנה. לאחר שנת הכשרה בכפר הנוער הדתי, הגיע לקבוצת שלוחות שבעמק בית שאן, עוד בטרם עלתה הקבוצה למקומה הנוכחי. עסק במגוון עבודות ותפקידים: נוטע, קומונר בבני עקיבא, מורה ומדריך בחברת נוער, שליח עלייה בדרום אפריקה ורודזיה; וכן עסק בחינוך בשירותי רווחה ובענייני בטחון בקיבוצו ובמועצה האזורית. בשנים האחרונות מסייע בהפצת תודעת השואה באיזור מגוריו - בבתי הספר, בקיבוצים ובמושבים. בספר נפרש סיפורם של ילדים שגורשו בקיץ 1944 עם אמם מעיירת הולדתם לעבר אושוויץ, אך נקלעו לעבודת כפייה בווינה. לקראת סוף המלחמה מצאו עצמם מורדפים במצעד המוות למאוטהאוזן, שם זכו להקביל את הצבא האמריקאי ששחררם מן העבדות. עד שהגיעו למחוז חפצם - ארץ ישראל - היה עליהם להיטלטל ולחצות גבולות במשך שלוש שנים.