הספר מזרחים בישראל מכנס מחקרים המאירים את מקומם של המזרחים בחברה הישראלית מהיבטים ביקורתיים חדשים. במרכז הספר ניסיונות לחלץ את המבט על המזרחים מן הקטגוריות שהיו מקובלות עד כה בדיון ובמחקר על החברה הישראלית, ולמקמם בעיקר בדיון הפוסטקולוניאלי.
היבטים חדשים אלה מבקשים לשחרר את המחקר מן התפיסה של המזרחי כקורבן, ובמקום זאת מפתחים התבוננות כפולה וגמישה שמאירה אתרים חדשים של כינון זהות ומחאה בחברה הישראלית.
אחד הצירים המרכזיים שעובר כחוט השני הוא האתגור של הסיפור ההגמוני על התנגדות מזרחית. הסיפור ההגמוני גורס שקו פרשת המים של התנגדות מזרחית מתחיל מאירועי ואדי סאליב (1959), דרך הפנתרים השחורים, מהפך 1977 והקמת ש"ס.
לעומת זאת, המחקרים בספר זה מראים שהתנגדות מזרחית מתקיימת כבר עם ההגירה לישראל, ונמשכת באופן רציף על פני זמן ובאתרים שונים כמו מושבי עולים, מוסדות חינוך, פוליטיקה, עיתונות או ספרות.
בקובץ זה נבחנת מחדש גם שאלת הזהות המזרחית בתוך מפת הזהויות הישראלית, כאשר זהויות הטרוגניות כגון יהודיות-ערביות עומדות במרכזה.
הספר מזמן יחדיו דיסציפלינות מחקר שונות כגון סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, היסטוריה, חינוך, פילוסופיה, חקר הספרות או מדע המדינה, ומשלב אותן לאמירה חדשה על המזרחים בישראל.