"אם נבין את הנצח לא כמשך-זמן אינסופי אלא כאי-זמניות, הרי מי שחי בהווה חי בנצח."
מאמר לוגי-פילוסופי מאת לודוויג ויטגנשטיין חשב לאחד מהביטויים היפים והמזוקקים ביותר של מחשבת האדם ולאחת מיצירות המופת של פילוסופיית המערב. ספר זה, היצירה היחידה שפרסם הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין בחייו, הוא יהלום מלוטש של אתיקה ואסתטיקה, של מתמטיקה ופסיכולוגיה, של חשיבה חדה כתער ושל רגישות לשונית. ויטגנשטיין שוטח בו את תפישתו המוקדמת ביחס להכרת העולם ולמהותו, לטיב השפה והזמן, החוויה והידע, וחותם בשאלות הגובלות במיסטיקה. הספר, שראה אור ב-1921, קנה לו במשך השנים אוהדים לא רק בקרב פילוסופים, אלא גם בקרב אמנים, מוזיקאים, מדענים וקוראים מן השורה. אלה רואים בו בן לוויה, שותף לדיאלוג פנימי מתמשך על גבולות הניסיון האנושי ועל משמעות החיים.
לציון 100 שנים לצאתו של הספר, הידוע גם בשם שניתן לתרגומו האנגלי, טרקטטוס לוגיקו-פילוסופיקוס, אנו מגישים אותו שוב בתרגומו הצלול והאהוב של עדי צמח, בעטיפה עדכנית, לדור חדש של קוראים וקוראות המבקשים את החוכמה.