ניסיון ראשון להציג את המודרנה היהודית ואת הציונות מנקודת המבט של הבעיה התיאולוגית-פוליטית. הוא מבקש לרדת לעומקה של התהום התיאולוגית-פוליטית שיצר חילון התרבות היהודית, לאור המתח הפנימי בין חילון לדת המאפיין את החברה האירופית.
ביסוד הספר עומדת התפיסה שחילון התרבות היהודית נושא משמעות אמביוולנטית: מצד אחד החילון הוביל לניתוק מהדת ההלכתית הרבנית, אך מצד אחר הוא הוביל להתחברות עם הממד המשיחי של הדת היהודית, על בסיס הפרשנות הפוליטית של הדת. אף על פי שמאז שנות העשרים של המאה העשרים נשאה ההגות היהודית חותם תיאולוגי-פוליטי מובהק, עד לאחרונה ניכרה התנגדות לשימוש בשיח זה בהקשר היהודי-ציוני.
הספר מבקש להחזיר לדיון ממד חשוב זה, באמצעות התוויה ראשונית של מפת ההגות התיאולוגית-פוליטית היהודית המודרנית על רבגוניותה – החל בברוך שפינוזה ומשה מנדלסון, עבור ביעקב קלצקין, פרנץ רוזנצוויג, גרשם שלום, הרב יצחק ברויאר, ליאו שטראוס וישעיהו ליבוביץ, וכלה בדמותו של דוד בן-גוריון, בשירתו של נתן אלתרמן ובהגות יוצאי תנועת העבודה.
המאמרים המקובצים בספר הם פרי עטם של חבריה ואורחיה של קבוצת הדיון בנושא "המודרנה היהודית והתיאולוגיה הפוליטית" שפעלה במכון ון ליר בירושלים בשנים 2006-1998, ומחבריהם מתמודדים עם מכלול השאלות שמעלה סוגיה זו מנקודות מבט דיסציפלינריות מגוונות. תחום עיסוקו של הספר עולה בקנה אחד עם ההתעניינות הגוברת בַּנושא בעולם המערבי בעקבות משבר החילון והמפנה התיאולוגי של הפוסטמודרנה, ובעיקר לאחר פיגועי ספטמבר 2001 והתגברות הפונדמנטליזם האסלאמי.
קישורים:
לולאת האל- מה קורה כשנוצרי מנסה לקבוע מיהו יהודי