תכונות החלל האמיתי מאפילות על תכונותיו של החלל הדמיוני: במיוחד מחבלת החלוקה הממשית האפשרית של השיש בחוסר האפשרות לחלק את הדמות. מנצחים האבן וזנון. וכך נכשל הפסל הקלאסי בדוגמאטיזם, משום שמאמין הוא ביכולתו לסלק את נקודת ראותו ולפסל את טבע האדם בהעדר האדם עצמו: אלא שלמעשה אין הוא יודע את אשר הוא עושה, משום שאין הוא עושה את שהוא רואה. בחיפוש אחר האמת הוא מצא את המוסכם. ומשום שבסופו של דבר מטיל הוא על הצופה את הדאגה להחיאת חזיונות תעתועים דוממים אלה, מגיע מחפש זה של המוחלט לידי כך שיצירתו תלויה ביחסיות של נקודות הראות השונות כלפיה. באשר לצופה, הריהו מקבל את הממשי כדמיוני ואת הדמיוני כממשי. הוא מחפש את השלמות ומוצא בכל את החלוקה.