מהגרים, עולים, פליטים והממסד הפסיכיאטרי בישראל. הספר עומד על הנסיבות שהביאו למשבר המתמשך במערכת בריאות הנפש בישראל. אלה הן תוצאה של התפתחות הענף הרפואי הזה מאז קום המדינה, ושל הנחות יסוד אידיאולוגיות, תרבותיות וכלכליות שהועמדו בבסיס מערכת הבריאות.
ניתוח של אלה עשוי להסביר לא מעט שאלות חברתיות, תרבותיות ואתיות. מה הן הנסיבות שהובילו להזנחה בשירותי בריאות הנפש; מדוע דווקא האשפוז כאמצעי הטיפול המרכזי לחולי נפש; מדוע יש מחסור במסגרות שיקומיות; מדוע תחום בריאות הנפש איננו בידי קופות החולים; ומדוע קיים פער מתמשך בין החקיקה הקיימת לבין השינויים המתרחשים במערכת בריאות הנפש.
עד נפש מבוסס על עבודת מחקר ארכיונית מקיפה, עוקב אחר הפסיכיאטריה בארץ מסוף המאה התשע-עשרה ועד לשנות הששים ובוחן לראשונה את תהליך מיסודה של בריאות הנפש. זהו סיפורם של המטפלים, מהגרים ועולים בעצמם, שבמקביל לניסיונות ההשתלבות בארץ החדשה נאבקו נגד יחסה השלילי של החברה כלפי מטופליהם ונגד הזנחת בריאות הנפש בידי רשויות השלטון המתחלפות.
הספר בוחן את עמדות גם בסוגיות סוציו-פוליטיות, כמו השואה, הגירה ואתניות ופרקים מיוחדים מוקדשים לניתוח יחסם של הפסיכיאטרים לחולים משתי יחידות ההגירה שעיצבו את החברה הישראלית: ניצולי השואה והמהגרים ממדינות ערב.