מה היה קורה אם לא היה "מחר"? אם לא היינו יכולים לתכנן - או לדחות - מטלות, פגישות, סידורים, למחר..? זה המצב של כל החיות בטבע כיום, וזה היה מצבם של אבותינו מאז נפרדו מן השימפנזה, לפני כשישה מיליון שנים, ועד שאחד מהם אמר למשנהו "להתראות מחר", אי-שם במזרח אפריקה לפני 58,000 שנה.
לא הקומה הזקופה, לא השפה, לא הגלגל - היכולת לתכנן כמה צעדים קדימה היא ששינתה את גורל האנושות ואת גורל הפלנטה. היא משפיעה על כל רגע כמעט בחייו של אדם כיום. הוא מעצב את ילדיו, את החיות ואת עצמו לצרכיו - ואף הרבה מעל ומעבר להם.
רגע מכונן ובלתי מתועד זה הוא הרגע שמתאר דניאל ש. מילוא בהמצאת המחר.
צבי ינאי: "ספר מעולה. ראוי לו לתפוס מקום כבוד בארון הספרים של האבולוציה הדרוויניסטית. מצאה חן בעיני במיוחד החזרה להסתכלות של 'פילוסוף של הטבע', המבוססת על סקרנות, התבוננות, אנלוגיות והיקשים. ציטוטי הרוחב ממקורות ספרותיים והיסטוריים מרחיבים את הדעת ומוסיפים לספר לוויית חן".
דניאל שבתאי מילוא, יליד 1953, הוא פילוסוף ופרופסור בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה, פריז. תחום התמחותו: העודפות בטבע ובתרבות (www.TooMuch.Us). פרסם ספרים בצרפתית, ביים הצגה ושלושה סרטים קצרים. עשה הסבה לביולוגיה על מנת להבין כיצד התפתח יצור המייצר וצורך "שטויות". דניאל חי חיים מאד לא שגרתיים. הוא עזב את ישראל לטובת פריז בטריקת דלת בזמן מלחמת לבנון הראשונה. לאחר התבודדות ארוכה בבקתה במעבה היער בצרפת הוא פרסם טרילוגיה פיוטית בשם "הקופסא" שהספיקה לצבור מעריצים מעטים אך שרופים מאוד ברחבי העולם. כשחזר לישראל הוא הדריך סדנת תיאטרון ב"הבימה" כדי להבין את "המלט" לעומקו. בקבוצה השתתפו מיטב השחקנים והאומנים בארץ. בשתים-עשרה השנים האחרונות הוא חולק את זמנו בין פריז לתל אביב. כשהוא בפריז הוא כותב ומלמד בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה - שם לימדו ז'אק דרידה, פייר בורדיה ולוי-שטראוס. כשהוא בתל אביב הוא משמש סבא במשרה חלקית לנכדתו תהל-ברוריה.
קישורים:מחפש את המחר