גדליהו אלון ז"ל היה מרצה לתולדות עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. את ספרו זה, שעיקרו הרצאות שנשא בפני תלמידיו, כינס והשלים תלמידו שמואל ספראי. אלון היה מראשוני החוקרים האוניברסיטאיים בתחום זה בישראל החדשה, מפורצי הדרך במחקר המודרני ועבודתו כוללת תקופה מכרעת בתולדות עמנו, מכיבוש האיזור על ידי אלכסנדר מוקדון ועד כיבושי הערבים.
בפרק זמן זה נאבק העם היהודי מול אימפריות גדולות וחובקות עולם כמו יוון,ורומי ובתרבותן ההלניסטית, בפרס, ובהשפעתה של דת גדולה, הנצרות.
מיוחדת וכדאית היא אישיותו של המחבר שנקדיש לה עוד מעט : הוא היה תלמיד ישיבה ידועה בליטא ומה שלמד בה שימשו כל חייו. אמון היה על הצירוף הזה, לעשות את ידיעותיו ותלמודו במקורות ישראל בסיס למחקרו ההיסטורי, מתוך הכרה שבמסורת ההלכה והאגדה משוקע חומר בעל ערך היסטורי שיש לגלותו. בניית ההיסטוריה של תקופת המשנה והתלמוד,לשיטתו, מבוססת על עיבוד אבני ההלכה, אלה יצטרפו יחד להשלמת הבניין ההיסטורי המלא. כל הלכה ואגדה נדרשת בתחילה כמקובל, על ידי הלימוד המסורתי. אחר כך נקבע מה יש להוציא ממנה לטובת המחקר המדעי ואיך היא משתבצת במציאות ההיסטורית. כך הפך אלון, בוגר הישיבה, לחוקר היסטוריה ביקורתי. כך יצר מחקרו היסטוריה יהודית שלמה.
חשיבותה של התקופה בה מדובר היא ביצירת מה שאלון מכנה עמודי הברזל של האומה בחיי גלותה, המשנה והתלמוד. מקובלת חלוקה משולשת בכרונולוגיית תולדות האומה: ימי בית ראשון כולל העת שלפני המלוכה, ימי בית שני, תקופת הגלות. אלון חולק על ההשקפה הרווחת כאילו מיד אחרי החורבן החלה תקופת הגלות. הוא בוחן כמה קריטריונים לשאלה מה היא גלות של עם והאם מצבו של עם ישראל אז הולם אותם.היסוד הריבוני – אחרי החורבן ניטל יסוד העצמאות המדינית מהאומה. סוג האוכלוסייה – למרות כל התלאות שעברה ,עדיין היתה אוכלוסיית היהודים והשומרונים יחדיו מכריעה את הישוב הנוכרי בארץ באופן מובהק. קרקע ומבנה כלכלי – רוב הקרקע נשמרה בידי הלאום למרות ההפקעות וירידת מספר היהודים היושבים באזורים מסוימים כמו סביבות ירושלים. הכלכלה הלאומית נשארה מבוססת על אותן מלאכות רגילות והמסחר הזעיר אפילו השתפר. ההנהגה העצמית הלאומית של האומה – עברה לשלטון מרכזי של הנשיא והסנהדרין. ריבונותה של הארץ כלפי התפוצות – זו נשמרה כל העת, בבל היתה כפופה להנהגה בארץ ברוב התחומים עד סוף התקופה. מכל אלה מסיק אלון שיש לאחר מן המקובל את תחילת התקופה המכונה גולה בקורותיו של עם ישראל.