הספר שלפנינו בא לדון ולעיין בנושא מעמד האישה – שמקום מרכזי לו בציבור, על כל גווניו – בדרך ראויה ונגישה, שכל המבקש יוכל להלך בה. ראויה – דיון שמתבסס על מקורות ועיונים חשובים והכרחיים לבירור הנושא; נגישה – דיון שבא לכלל ביטוי בלשון רווחת ומובנה גם למי שאינו מצוי בנושא הנדון ואינו רגיל לעיון במקורותיו והליכותיו. מעמד האישה הוא נושא שרבו בו הדעות והרעיונות בכלל הציבור והחברה; ריבוי דעות ברכה יש בו, וגורם חשוב הוא לדיון מועיל ומפרה. אך תנאי קודם למעשה הדיון הם הידע, הבקיאות וההבנה בנושא, על כלליו ופרטיו. להרחבת ידע זה ולהעמקתו, באתי לתרום בספרי. תופעה מאלפת היא שנושא מעמד האישה מקום חשוב לו ונכבד לו במערכת המשפטית, ובמיוחד במערכת בתי המשפט ובתי הדין הרבניים, בדיוניהם ובפסיקתם. ומתוך כך, דיון מקיף ומאלף ויצירתיות חשובה מצויים בפסיקה רבה וענפה, שעניין רב בה – הן להלכה והן למעשה, והן לעיון ולדיון. על מקומה המיוחד של המערכת השיפוטית שבמדינת ישראל בנושא מעמד האישה ראיתי לנכון ולראוי להצביע בשמו ובתוארו של הספר: "משפט ושיפוט, מסורת ותמורה; ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית". הנושאים שבהם אני דן בספר שבפנינו, זכיתי לדון בהם ולפסוק בהם בפסיקה נרחבת של בית המשפט העליון, שניתנה ופורסמה בשנים 1994-1977 בכרכים של פסקי הדין של בית המשפט העליון שבתקופה זו. פסיקה זו, רובה ככולה, הסכימו עמה השופטים שזכיתי לישב עמם בדין, ומבוססת היא, בעיקרה, על מקורות המשפט העברי, אוצרותיו והגיגיו, והיתה לחלק מהמערכת המשפטית של מדינת ישראל, הקובעת את אופיה, דמותה ו"ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית". יש להצטער על כך שתוכן הפסיקה מבחינת הדיון והמשא ומתן שמצוי בה, אינו בא לידיעת הציבור, לומדיו ומלומדיו, פרט למסקנה העולה מהפסיקה, שידועה היא בשער בת רבים ושנוהגים לפיה. דבר זה יבוא עתה על תיקונו בספר שבפנינו.