הספר מוקדש לעיון בסוגיות האמונה והאחריות המוסרית שהתעוררו במבחנה של השואה. חלקו הראשון מוקדש לכמה משנות של הוגי דעות יהודים, שנכתבו או נהגו בשואה, תוך כדי התארעותה. בחלקו השני מוצגות עמדות של המחבר, על יסוד התמודדות עם משנות אלה ועם כמה משנות של הוגי דעות יהודים אחרים, בני זמננו. ההיענות לאתגר של השואה נראית בו זמנית גם הכרחית וגם בלתי אפשרית; הכרחית, בגלל החובה והצורך לשלב את זכר השואה כמסר חינוכי משמעותי וכחכמה נלמדת בזיכרונם ובהשקפת עולמם של יהודים בני זמננו, ובלתי אפשרית בגלל הצירוף הנדרש של חדירה אמפתית לדילמות האמונה והאחריות המוסרית, שנתעוררו במצבים חריגים קיצוניים של מה שנגדר כ"רוע מוחלט", ושל הרח ואובייקטיביות הנדרשים להתבוננות פילוסופית, התבוננות שהיא ביקורתית במהותה. אין כוונת הספר להציע סיכום או למצות עיון, אלא בעיקר להציג נכון ובאורח ענייני את השאלות הנשאלות, ותוך כדי כך להציע כיוון אפשרי לחיפוש תשובה מנחה או מנחמת. ההתקרבות להבנת האדם במצבי המבחן הקיצוניים והגדרת השאלות הנשאלות על רקע הבנה כזאת, הן ההישג המרבי שנוכל לקוות אליו. אליעזר שביד הוא פרופסור מן המניין בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. עיקר עיסוקו בחקר ההגות היהודית של הזמן החדש ובהתמודדות עם בעיותיה האקטואליות. בין שאר ספריו יש לציין, כרקע לספר שלפנינו, את תולדות ההגות היהודית במאה העשרים, שיצא לאור בהוצאת דביר, תש"ן.