המודרניזציה והחילון של השירה העברית וגילוייהם הפואטיים של תהליכים אלה הם הנושאים המרכזיים של "בעלות השחר". בין שנות השמונים של המאה השמונה-עשרה לשנות השמונים של המאה התשע-עשרה- חל תהליך היציאה מן הגטו של החברה היהודית במרכז אירופה ובמזרחה, ובעקבותיו - המפגש הגדול בין התרבות היהודית המסורתית והתרבות האירופית המודרנית. השירה העברית החדשה נולדה כתוצאה ממפגש זה, ונתנה ביטוי בולט לשני תהליכים מרכזיים: המודרניזציה של החברה היהודית וחילונה של התרבות העברית. במרכזו של הספר עומד הדיון במודל ההשפעה הכפולה - העברית הקדומה והאירופית המודרנית - על השירה העברית שנוצרה בתקופה זו, והדרך שבה משוררים עברים "כתבו מחדש", מצד אחד, טקסטים אירופיים ידועים תוך ייהודם, ומצד שני, טקסטים מקראיים ונרטיבים יהודיים מסורתיים תוך חילונם. עניינו העיקרי של הספר הוא בתרומתה של השירה העברית המתחדשת לעיצוב הזהות התרבותית העברית המודרנית, ובכך זהו ספר אקטואלי, הנוגע לשורשי זהותנו הלאומית והרוחנית.