יהדות גרמניה טעתה באופן טרגי כאשר עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, תלתה תקווה בהטחתו של הקיסר וילהלם השני, ש"אינו מכיר עוד בדתות ובמפלגות אלא בגרמנים בלבד". לפיכך האמינה שמשתייך למערכה בשעת חירום לאומית זו, תגיע גם העת לממש את האמנציפציה במלואה, לשווא התריע ולטר רתנאו, התעשיין היהודי שבראשית המלחמה ארגן את משק המלחמה הגרמני, באוגוסט 1916, ש"ככל שיפלו יוצר יהודים במלחמה זו, כן יטענו אויביהם ביתר שאת, שכולם ישבו בעורף החזית ועסקו בשוק שחור, וכל כן תוכפל השנאה נגדם ואף תשולש". רתנאו לא שיער עד כמה קרובה נבואתו להתגשם, שכן ב-16.10.1916 שלח מיניסטריון המלחמה שאלונים לכל מפקדות הצבא הגרמני בחזית ובעורף, ואלו נדרשו לדווח על מספר היהודים המשרתים ביחידותיהם. "ספירת יהודים" זו נומקה בצורך לבדוק את תקפות התלונות מצד שכבות שונות בעם, שיהודים רבים מדי משתמטים מהגיוס הצבאי בכלל ומהשרות בחזית בפרט. הספר אפיזודה של רשעות? מנתח לעומקן את הסיבות שהניעו את ראשי המיניסטריון להטיח אשמה קולקטיבית בציבור יהודי גרמניה, למרות שהקריב בגופו ובנפשו הרבה מעבר לחובתו הלאומית.במקביל מוצגים ההדים שצו זה וביצועו הכושל והבלתי-מדויק עוררו בריכס טאג, בציבור היהודי על זרמיו השונים ובמוסדות וארגונים גרמניים. בתום המלחמה, משדלפו תוצאות הספירה הרשמית שהמעיטו כצפוי בחלקם של יהודי גרמניה בקרבות, ומשהתאושש הימין והחריף את עמדותיו הלאומניות והאנטישמיות, הוטחה ביהודים אשמת התבוסה והתרוששותה של גרמניה, בטענה שהיהודים שהשתמטו מהמלחמה, "תקעו סכין בגב האומה" ואף השתלטו על מוסדות הרפובליקה. בתשובה לכך פרסמו המוסדות היהודיים, שאותו ניהלו במשך כל המלחמה. מחברו של ספר זה, ד"ר יעקב רוזנטל, מציב ששאלות כגון מהו הפער שנחשף ב"ריב הסטטיסטיקות" ביחס המדויק שבין מספר החללים היהודיים, לבין הספירה הרשמית. מה הייתה עמדתו של מיניסטריון ההגנה הדמוקרטי של רפובליקת ויימאר לעמדת קודמו המונרכי.מה היה השינוי המפתיע שהתרחש דווקא בראשיתו של המשטר הנאצי ביחס לתוצאות הספירה, ומהו הקשר בין "ספירת היהודים" לבין סופה הטרגי של יהדות גרמניה.