גיבורי הסיפורים בקובץ הסיפורים "פרס בית שמש" של יובל יבנה הם מה שכינה וולטר בנימין, כאשר דיבר על גיבור הרומן המודרני, בשם "אובדי עצות". אלה הם אובדי עצות כי הם מחפשים דרך של חיים אותנטיים ובעלי משמעות בעולמות בהם "הנייר השתלט על האבן, הדיו השתלטה על הדם, הפטפוט השתלט על השירה". ב"הרדיאטור" ו"פרס בית שמש", לוי ונתן – צמד הסופרים הירושלמי הכושל - חובטים את ראשיהם שוב ושוב אל מול החומה האטומה של ממסד ספרותי מנוכר ומצליחים, לבסוף, "להרגיש בבית" דווקא בשיפודיה עלובה בבית שמש. ב"בין כסה לעשור", נחום בכמן, כתב הספרות במקומון ירושלמי, בורח ביום כיפור מ"כל אלה שמתאמצים להיות" לכיוון ים המלח שם חברו, הכתב לענייני מוזיקה, מצא את מותו בתאונת אופנוע. היעלמותו של בורג'י, הודי בעל דוכן קפה ניו יורקי, בסיפור "בורג'י נעלם", מערערת את עולמו של רובן, גיבור הסיפור, והוא יוצא למסע במנהטן כדי "לסובב את הבורג חזרה" ולהחזיר את העולם על מכונו. לצד המתח הבסיסי בין החיפוש האינדיבידואליסטי אחר חיים אותנטיים ובין המוסכמות, התדמיות ומאבקי הכוח המאפיינים את החיים החברתיים, כוללים הסיפורים מתח בין מרכז ופריפריה (ב"פרס בית שמש" ו"בורג'י נעלם"), מתח בין "הבית" ו"העולם" (ב"פרס בית שמש") ומתח בין החיים החילוניים ובין המסורת היהודית (ב"בין כסה לעשור").