ספר זה מבקש למזג שתי מסורות ראשיות בביקורת י.ח. ברנר: זו שהעמידה את עיקרה של יצירתו על האמת הייחודית המובעת בה, וזו שהעמידה אותו על סגולותיה הספרותיות. הספר מציע לראות באותה אמת, ובכל הנגזר מאימוצה, גם מפתח למשמעות הסיפור הברנרי וגם נקודת מוצא לתיאורו כשלם אמנותי. תפיסה זו נבחנת ומומחשת באמצעות אינטרפרטאציות מפורטות לשניים מסיפורי ברנר "מכאן ומכאן" ו"עצבים". המסקנות העולות מן הדיון בשני הסיפורים פותחות אולי פתח לעיון מחודש במכלול הסיפורי הברנרי מראשיתו. האמת נתפסת כאן כ"עיקר שלילי", משום שעל פי מעמדה בסיפורים הללו, כמוה כ"עיקר אמונה", ואילו על פי מסקנותיה היא תמיד שלילית (אמנם בשוללה את עצמה, עשויה האמת להוליך אל "הלא שלילי", או אל "דרך לעבור גאולים", אבל גם אלה עשויים להישלל בתורם). הדבקות המסקנית באמת מניעה גם הדגם ה[כמו]לוגי, ממנו מסתעפת מחשבת הסיפור ומתוכו צומחים גם המבנים ו"פרגמנטארי" כ"מכאן ומכאן" מתגלה על פי דגם זה של ה"עיקר השלילי" שיצירת ספרות בנויה למופת. בפרספקטיבה של "העיקר השלילי" שב ברנר ומתגלה כמספר מודרני ואף מודרניסטי, רלבנטי לקורא בן זמננו כמו שהיה לקוראו ההיסטורי; כיוצר של סיפורת חתרנית ושוברת מוסכמות, הצועדת תדיר על הגבול הדק שבין סיפור לאידיאולוגיה: ה"אנטי-אידיאולוגיות" העזה ביצירתו בונה את סגוליותה כספרות, ואילו ה"אנטי-ספרותיות" שלה תורמת להשפעתה האידיאולוגית הייחודית.
בעז ערפלי הוא מרצה בכיר בחוג לספרות עברית שבאוניברסיטת תל אביב ובמכללת בית ברל. ספריו הקודמים שיצאו בהוצאת הקיבוץ המאוחד: עבותות של חושך: תשעה פרקים על 'שמחת עניים' לנתן אלתרמן (תשמ"ג). הפרחים והאגרטל: שירת עמיחי 1968-1948 מבנה, משמעות, פואטיקה (תשמ"ז).