כלים שלובים מאת יגאל אלון הוא ניסיון של אחד ממנהיגיה הפוליטיים הבולטים של מדינת ישראל לנתח את מקומה במזרח התיכון.
ספר זה, האֲסוּפָּה האחרונה של כתבים ודברי אלון, נערך ברוחו ובהנחייתו לקראת ולאחר מותו.
בספר זה ביקש אלון לשרטט “מורה נבוכים” להלך מחשבתו ולתפיסת עולמו, הוא ביקש להקיף ולגעת בסוגיות שונות הקשורות לחברה הישראלית, למנהיגות הראויה והמצופה בישראל ולאופן הנכון לכונן ולהוביל את המדינה עד ליעד הנכסף של חברת מופת. הסתכלותו של אלון היא רבת ממדים ומקיפה תחומים רבים, המשפיעים זה על זה כמערכת של כלים שלובים.
יגאל אלון, 1980-1918, יליד כפר תבור, היה מפקד הפלמ”ח, מפקד בצה”ל בדרגת אלוף במלחמת השחרור, שר בממשלות ישראל והוגה “תכנית אלון”.
בנעוריו היה פעיל בהגנה ובפלמ”ח ובשנת 1945 היה למפקדו. בתפקידו זה פיקד על ביצוע פעולות מאבק נגד השלטון המנדטורי. במלחמת השחרור נטל תפקיד מרכזי כמצביאם של שורת מבצעים צבאיים. במלחמת ששת הימים היה חבר הוועדה המייעצת לראש הממשלה לוי אשכול, שקבעה את המדיניות האסטרטגית והפוליטית של המלחמה. לאחר המלחמה הגיש אלון לאשכול את “תכנית אלון”.
אלון הוא בוגר מחזור א’ של בית הספר החקלאי כדורי; בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת אוקספורד בלימודי פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה.
חבר קיבוץ גינוסר.
מאז 1954 היה חבר כנסת וכיהן כשר העבודה, שר הקליטה, כשר החינוך וכשר כחוץ בממשלת רבין הראשונה.
לאחר מותו של אלון הוקם בקיבוצו, גינוסר, “בית יגאל אלון”, מוזיאון ומרכז חינוכי להפצת השקפתו הציונית־דמוקרטית של יגאל אלון.