הפגישות שבספר משך זמנן עשרות שנים: מעצם ילדותי. בני שיחי כבר אינם אולם דבריהם חיים. עתים, מוצא אני את עצמי ממשיך השיחה ביני לבינם, ובת-קולה משתזרת בבין-השיטין של מעשי, יומיום. ויש, באשמורת לילה, בפתאום, יבואני האור. והם עמי כולם, יחדיו. מתכנסים ובאים מעבר לנהר, באור הנערב, ומבוקר אין קץ... אחד-אחד וחיתוך דיבורו והויתו הסגולית. והקולות עונים זה לזה, מתמזגים זה בזה. והשיחה בשטף חיותה. עד שציפור חרדה בחלוני קוראת. בבת ראש נופלת השתיקה. והשיחה לא תמה... זרובבל גלעד, עין חרוד, אביב 1965.