ממנהיגות מרד גטו וילנה. לוחמת מחתרת ופרטיזנית. רוז'קה נולדה בבילסקו (Bielsko). עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה חייתה בפלוצק (Plock). עם פרוץ המלחמה הגיעה רוז'קה לווילנה והצטרפה להנהגת השומר הצעיר שם, לידם של אבא קובנר וויטקה קמפנר. לאחר חיסול הגטו בוילנה ורציחתם של כ-40,000 יהודי העיר השתתפה בישיבת פעילי התנועה, ובה הצטרפה לדעתו של אבא קובנר בדבר הצורך להתגונן בנשק בתוך הגטו. בישיבה ההיא הוחלט לקרוא להתגוננות חמושה, ובעקבות זאת פורסם ב-1 בינואר 1942 הכרוז שחיבר אבא קובנר. רוז'קה היתה חברה פעילה בארגון הפרטיזנים המאוחד (פ.פ.או). לאחר הסגרתו של יצחק ויטנברג, כשהוחלט לצאת את הגטו ולעבור ליערות, הצטרפה רוז'קה ליוצאים ליערות רודניקי (Rudninkai), ושם הוחל בהקמת יחידות פרטיזנים יהודיות אוטונומיות. ביולי 1944 חזרה רוז'קה לוילנה המשוחררת ונשלחה מטעם התנועה לרומניה כדי להגיע משם לארץ ישראל. ב-12 בדצמבר 1944 עלתה לארץ ישראל, הצטרפה לקיבוץ אילון ומסרה למוסדות ולמנהיגי היישוב והתנועה הציונית דין וחשבון על זוועות המלחמה ועל תנועת ההתנגדות היהודית. רוז'קה עברה לקיבוץ עין החורש עם גרעין פרטיזנים לשעבר, בהם אבא קובנר ו-ויטקה קמפנר. היא היתה פעילה בחינוך ובהנהגת הקיבוץ הארצי ומילאה תפקידים מרכזיים בקיבוצה. היא גם היתה פעילה ב'מורשת' – בית עדות על-שם מרדכי אנילביץ', וחברת מערכת ילקוט 'מורשת', וכן השתתפה בהרחבת הפעילות החינוכית על השואה, וביוזמתה הוקמו המרכזים הלימודיים בגבעת חביבה וביד מרדכי. ב-1964 פורסם ספרה של רוז'קה ‘להבות באפר'.