שמו של מפעל הפלסטיק פלסאון, שבמעגן מיכאל, הולך לפניו כאחד הגדולים והמצליחים שבמפעלי התעשייה הקיבוצית. סיפור הקמתו וצמיחתו מרתק מכל היבט אפשרי, בעיקר על רקע הקושי, הטמון בהקמתו וניהולו של מפעל תעשייה היררכי בתחום חברה שוויונית-קיבוצית. את הסיפור הזה מספר יצחק (איציק) קנטור, שהייה מייסדו ומנהלו הראשון של פלסאון. ואכן, במשך שנים ארוכות התקיימה זהות של ממש בין סיפור הצלחתו של מפעל זה, לעלילת חייו של מנהלו. איציק קנטור הוא האיש שהקים את פלסאון, הוביל והנהיג אותו למן שלבי ההתחלה הצנועים, עד להיותו מפעל גדול-ממדים, ששלוחות הייצוא שלו חובקות עולם. בכישרון רב שוזר קנטור את עלילת חייו האישית, בתהליכי התפתחותי וצמיחתו של פלסאון. הוא פורש בפני הקורא את הקונפליקט המובנה בין האידיאולוגיה ותרבות החיים הקיבוצית לבין עשייה יזמית ועסקית בעלת אופי אחר. העקרונות, הערכים והנורמות העומדים ביסוד שני אלה סותרים בהכרח, ומהווים מקור לא אכזב למשברים ואי-הבנות, וקנטור מיטיב לתאר כיצד נאלץ לנתב ולתמרן את עצמו ואת המפעל, כדי להגיע להישגיו המרשימים, הוא נחשף בספר כמנהיג טבעי ברוך-כשרונות, היודע לסחוף ולהוביל מערכת שלמה, שלא תמיד הקלה על חייו ומעשיו. מעבר לתיאורים הפרטניים, הנפתחים בתיאור תולדות חייו של הכותב, ועוברים לשלבי הקמת פלסאון, ולהתנהלותו הטכנית, השיווקית והארגונית – נחשפת לאורך הספר אהבתו הרבה למפעל שהקים ולצוות המופלא שטיפח כמו גם דבקותו העקשנית בחזונו הגדול. גם כאשר נאךץ לפרוש, לאחר שנים של השקעה עילאית, הוא זוכר לפלסאון חסד נעורים ורואה בו, בצדק, מפעל חיים אישי לכל דבר, תרתי משמע.