אמא התקשרה לפרופסור פיש: "אני לא יכולה יותר!" קראה ביאוש, "אורי ואני לא תארנו שזואי יגיע לגודל כזה! מתי הוא יפסיק לגדול?!" "גברת כהן," אמר פרופסור פיש, "אני רק יכול להרגיע אותך, שגבהם של הדינוזאורים הגדולים ביותר לא עלה על שנים- עשר מטרים..."
ביום קיץ לוהט, לנגד עיניו המשתאות של אוֹרי, בוקע מתוך סלע שבקצה גן ברמת גן, יצור קטן וירקרק. מראשו של היצור מזדקרת קרן קטנה, ידיו זעירות, בטנו עגלגלה, רגליו שמנמנות וזנבו קצר. אורי המופתע והנרגש אוסף אותו בכפותיו ונושא אותו בזהירות הביתה. למחרת נוסעים אורי ואמו למחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת ירושלים ומוסרים את היצור המוזר לידיו של פרופסור פיש הנודע. לא עוברים ימים רבים ובמסיבת עיתונאים רבת משתתפים חושף הפרופסור מיידע מדהים – היצור המוזר הוא דינוזאור תינוק! והביצה ממנה בקע, הוטלה בעידן המזוזואיקון ושרדה באורח פלא מיליוני שנים. נרגש מהגילוי מעניק הפרופסור המכובד לתינוק הזעיר את השם המדעי אוֹריזאוּרוּס על שמו של אוֹרי.
אורי ואמו, שנקשרו לדינוזאור הפעוט, מחליטים לגדל אותו בביתם, ומכנים אותו זוֹאִי - מילה שפירושה בלטינית – חיים. מכאן ואילך מגוללת המחברת את הקשר המיוחד הנרקם בין אורי לזוֹאי – החל מהרגע שהייצור הזעיר נרדם בנעל הבית של אמא ועד שהוא הופך לדינוזאור ענק, שאפילו חצר הבית המשותף אינה יכולה להכיל אותו עוד והם נאלצים להיפרד ממנו ולמסור אותו לספרי ברמת גן.
רונית ש. דיניצמן מעידה על עצמה שהיא חובבת דינוזאורים מילדותה, והיצורים הענקיים האלה, שנכחדו לפני מיליוני שנים, עניינו וסיקרנו אותה תמיד. היא מגישה לקורא הצעיר ספר מיוחד, שנכתב בחום, אהבה והומור ומתאר את הקשיים והבעיות שעלולים להיווצר אצל מי שמחליט לגדל דינוזאור בביתו. לתוך גרעין העלילה הדמיונית והבלתי-אפשרית - המתרחשת כאן ועכשיו - שוזרת המחברת ומוסיפה פיסות מיידע אודות הדינוזאורים, 'אחיו' של זואי, הייצור הקטן הבוקע בימינו מביצה ששרדה באורח פלא.
רונית, קופירייטרית וומאיירת במקצועה, המתגוררת עם משפחתה ברמת גן, שם מתרחשת העלילה, איירה גם את איורי הספר המוסיפים לסיפורה חן, נועם ושובבות.
לספרים נוספים בסדרת קריאת כיף>>>