אריה בן-מנחם (פרינץ) נולד בלודז' בשנת 1922. כשאר יהודי עירו, גורש אריה לגטו לודז', שם התיידד עם הצלם מנדל גרוסמן ועזר לו בצילום חיי הגטו במחתרת. גרוסמן העביר תצלומים רבים אל אריה, אשר חלקם שמשו ליצירת אלבום פרטי של 18 גיליונות, ובו פוטומונטאז'ים ותצלומים הקוראים תיגר על מדיניותו של מרדכי רומקובסקי, יושב ראש מועצת היהודים בגטו לודז'. התצלומים תיארו את חיי היום-יום, אנשי הגטו בעבודתם ברסטורטים (מפעלים), הילדים הרעבים, מושכי מכלי הצואה, את הרדיפות וההוצאות להורג ואת הגירושים. עם חיסולו של הגטו, גורש אריה לאושוויץ והאלבום בידו. בהמשך הועבר האלבום לידי המחתרת הפולנית שראתה בו עדות לקיום תנועת התנגדות בגטו לודז'. המחתרת הפולנית הבריחה את האלבום לקרקוב. אריה בן-מנחם כתב על חברו, הצלם מנדל גרוסמן שהיה בן 32 במותו, באלבום "צלם הילך בגטו": "מנדל גרוסמן יודע לצלם. הוא יודע להביט ולראות את הנעשה סביבו, והחשוב ביותר – הוא רואה את האנשים המסובבים אותו. והוא מצלם אותם: בסבלם, בהידרדרותם אל תהומות הענות והייסורים, במאבקם, במחלתם במותם. הוא רושם במצלמתו את המתרחש בתוך הגטו הדווי והסחוף, את השואה בעיצומה. [...] יעודו ברור: הוא ישאיר לעולם – אם אמנם ישאר עולם אחר החורבן – עדות מוחשית על הטרגדיה הגדולה, על הפשע האיום, בשפה המובנת לכל אומות העולם – בשפת התמונות. [...] ושוב יורד הוא לרחוב לצלם. תמיד ימצא נושא. [...] הרצון להנציח, להנציח בכל מחיר, חודר ונקלט כתודעה קדושה בקהל שבין גדרות התיל. התודעה הזאת חדרה עמוק אל כל שכבות האוכלוסייה, ומנדל עם המצלמה שלו מתקבלים בזרועות פתוחות ובהבנה מלאה בבתי-מלאכה, בבתי החולים, בבתי-היתומים, במשרדים, ברחוב. האנשים חושפים בפניו את צרותיהם, מגלים פצעיהם, פותחים את דלתות דירותיהם. שייכנס ויצלם, למען אלה שאינם יודעים, למען אלה שלא יוכלו להאמין".