משה וילנסקי נולד ב-1910 בורשה שבפולין. הוא סיים את לימודיו בקונסרבטוריון בשנת 1932 בקומפוזיציה וניצוח. מלבד כישוריו המוסיקליים, היה משה וילנסקי גם צייר חובב. עם עלייתו ארצה, החל ב-1932 לעבוד בתיאטרון הסאטירי "המטאטא" כמלווה בפסנתר ומלחין ובמקביל חיבר שירים ומוסיקת רקע לסרטים. עד מהרה הפך ליוצר בעל הטון העיקרי במוסיקה של הבימה הקלה בארץ. היה מנהלו המוסיקלי ומלחין הבית של תיאטרון הרביו (review theater) . שם הכיר את שושנה דמארי ששמה נקשר בשמו ולה כתב רבים מלהיטיו הגדולים: "כלניות" "אני מצפת" "שולמית" "מרים בת-נסים" ועוד. כתב שירים ללהקות הצבאיות - בעיקר ללהקת הנח"ל והרבה לשתף פעולה עם המשורר יחיאל מוהר בשירים כמו "כתה אלמונית" "הורה ממטרה" "מול הר סיני" ועוד. ב- 1983 הוענק לו פרס ישראל על מפעלו המוסיקלי ותרומתו לזמר העברי. החל משנות ה-30 ועד שנות ה-90, יצירתו של משה וילנסקי חוצה דורות, בעלת סגנונות שונים ומגוונים. הוא היה מלחין עדכני שתפס את רוח הזמן. חשיבותה הגדולה של המוזיקה שלו היא בכך שהיא יצרה סוג מוזיקה חדש ומקומי. הוא איחד בין הסגנון המזרח אירופי לבין הסגנון המזרחי. בנימוקי השופטים לפרס ישראל נאמר כי "וילנסקי הוא המתמיד שבמלחיני הארץ... שיריו ופזמוניו הראשונים נקלטו בישוב העברי והושרו בפי כל; רבים מהם מתנגנים עד היום". חינוכו המוסיקלי האירופי שהקנה לו את מיומנותו המקצועית, אפשר לו לבטא ניחוח ארץ ישראלי מיוחד המשלב תרבות אירופית עם אווירת המזרח. משה וילנסקי כתב מוסיקה לסרטים כמו "באין מולדת", "דן וסעדיה הולכים העירה" ו"עמוד האש". הוא חיבר כאלף שירים ופזמונים שבחלקם יצאו לאור בשני ספרים בהוצאת הקיבוץ המאוחד: "תמיד כלניות תפרחנה" ו"על הכביש ירח". ב- 1986 זכה בפרס אקו"ם למפעל חיים ובתואר יקיר תל אביב.