פרקי מסע לשום מקום הוא ספר שירה דקה, לא מנוקדת ולא מתיימרת, גילוי נשי הכתוב בישירות וללא ציעוף. מרחם שהתרוקן תובעת האישה - בפרקי חיים ובסדר זמנים משלה - את הזכות לחשיפה סוערת ובכל זאת ללא תנועה, פשוטה ועירומה. שירי אישה באמצע החיים נעים מקוטב ברור ואירוטי לגוף כבד וחלול, בהתבוננות נשית המודעת לעצמה, המסכמת געגועים ומוליכה אותם מסביבה בטוהה אל מקום אינטימי הנצמד לשורשי מים עומדים. פרקי מסע לשום מקום הוא ספר של אישה, שפרסומו הופך אותו מאמירה אישית לשיח נשי, לאו דווקא פמיניסטי, ובכל זאת קולקטיבי, בבחינת - נשים רבות כמותה.