אישה מזרחית צעירה ומוכשרת כותבת על ילדותה בשכונת עוני בירושלים, על הוריה, על עצמה. על יחסיה עם מאהבים מדומיינים ואמתיים. זוהי מירי בן שמחון, שהקדימה את זמנה בכמה וכמה עשורים. מְעֻנְיֶנֶת, לֹא מְעֻנְיֶנֶת הוא ספר שירה ייחודי, פורץ דרך, הנותן מבע פואטי לחוויית חיים שנותרה בדרך כלל לא מתומללת.
מירי בן שמחון נולדה בצרפת בשנת 1953, בעת שמשפחתה שהתה במחנה מעבר בדרכה לישראל מפז שבמרוקו. היא גדלה בשכונת קטמון א' בירושלים, למדה ספרות עברית באוניברסיטה העברית ואחר כך משחק בבית צבי. כשהייתה בת 25 החלה לכתוב שירים ולפרסמם במוספי ספרות בעיתונים. ב-24 ביוני 1995 נהרגה בתאונת דרכים. ספר שיריה הראשון, מעוניינת לא מעוניינת, ראה אור בשנת 1983. ספר השירים השני, שיבולת דקה בכד חרס עתיק, פורסם ב-1985. ב-1990 יצא לאור ספר השירים השלישי של בן שמחון, צמא. אקזיסטנציאליזם חרד, ספר שיריה האחרון, פורסם לאחר מותה, ב-1998. כבר כותרת ספרה הראשון מלמדת על האמביוולנטיות הרגשית שעורר עולם השירה במירי בן שמחון. האם היא מעוניינת או לא להשתייך לעולם זה? זהו המתח שבו טעון הספר כולו. הספר מסמן למעשה את החלטתה, ואת ראשית בקיעתה כמשוררת.
נַעֲרָה מִן הַקָּטָמוֹנִים (חֲתַךְ-אֹרֶךְ)
טעימה מהספר