במרכז הספר עומד מחזור השירים לבנות החדר הנוסע, המביא את נושאי היסוד בשירת ישראל אלירז אל גיבושם המעמיק. בספר זה פותח המשורר גם במסע חדש אל עבר אסיה, מסע אל דברים המסתירים את עצמם בתוך העין.
אלירז הולך ומגוון את הדיאלוג המיוחד שלו עם האמנות הפלסטית, שעימה ודרכה הוא מעצב את הפואטיקה הייחודית שלו. הוא פונה אל המתרחצים של דגנית ברסט, אל פסלי החבלים של אווה הסה ואל המיניאטורות ההודיות של פרנצ'סקו קלמנטה. בספרו השנים-עשר לבנות את החדר הנוסע, אין לטעות עוד בסגנונו השירי המיוחד של ישראל אלירז, המצטלל עם השנים ומתדייק מאוד. ספרי השירים שלו אחוזים זה בזה כמו פרקים במסע ארוך, מורכב ומתמשך.