סיפר אברהם ב. יהושע בעקבות נסיעתו של ידיד קרוב עם אשתו לברזיל לאמץ תינוקת:
"המחשבה על סיטואציה של זוגות ישראלים הנמצאים בהמתנת אימוץ בעיר זרה עלתה במוחי לפני כמה שנים, סיפורו הפשוט אבל גם הרגשי מאוד שבה את דמיוני, ובעיני רוחי כבר ראיתי את המיוחדות המטאפורית בסיטואציה המוזרה הזאת, הטעונה בכלכך הרבה רגשות לא מוכרים. תמיד שאלתי את עצמי, האם העקרות היא ביולוגית או שמא כרוכה גם עכבה נפשית, והרי עובדה ידוע היא, שזוגות לא מעטים אשר התייאשו להוליד ופנו לאימוץ - היו מסוגלים לאחר האימוץ "להפתח" ביולוגית ולהוליד בעצמם. למחזה הזה אין גיבור אחד, גם לא זוג אחד מן הזוגות עומד במרכזו. בדרך כתיבתי בשנים האחרונות, במיוחד ב"המאהב", "גירושים מאוחרים" וב"מר מאני", עולים קולות ודמויות אשר החלל הנלכד ביניהם הוא הגיבור האמיתי הסמוי של סיפורי".
"תינוקות לילה" הוא מחזהו הרביעי של א.ב. יהושע, והוא רואה אור ערב הצגת הבכורה בתיאטרון חיפה.