זהו ספרה הראשון של מיכל פלג, אך אין הוא נקרא כיצירת ביכורים. בלשון דייקנית אך לא דלה, בטביעת עין יודעת וחסרת פניות, בכישרון תיאור שאינו מחמיץ שום פרו משמעותי, מציבים סיפוריה סדרת תמונות של עולמנו העכשווי-הישראלי, היהודי, האנושי-כללי. בין אם העלילה מתרחשת בברלין, באיטליה או בהרי ירושלים, ניכרת בכתיבה אותה זרות, אותה הכרות קרובה ומפוכחת. שלושה מחמשת הסיפורים עוסקים ברבדים וגילויים שונים של העימות בין מערב למזרח, בין החיים בציווילזציה מתקדמת ו"קרה" לבין אופן קיום מסורתי, "חם" ושורשי יותר, כפי שאלה באים לידי ביטוי בסיפוריהם של דמויות אנוש מסוימות וקונקרטיות. סיפור אחד מציג את עולם התעתועים של הקולנוע וההווי המתוקשר האופף אותו. עוד סיפור עוסק ביחס לחפץ כמתח לסיכום חייו של אדם. אף אחד מן הסיפורים אינו מתמצה בהגדרה תימאטית פשוטה. מיכל פלג למדה אמנות ב"בצלאל" וקולנוע באיטליה, עשתה סרטים ופרסמה כתבות רבות בעיתונות הישראלית.